--- סוף עמוד 30 ---
(עמ' 1234 לפרוטוקול). על כך יש להוסיף את ההתרשמות של משלחות קיה מהמוטיבציה החזקה של אונגר, ועל כן הוחלט להעדיפו.
86. התובעות מצביעות על שני תשלומים שהועברו מאונגר לצ'אנג ו-Ali Lee במרץ 2008 כעל העברת כספי שוחד כשנה וחצי לאחר שצ'אנג עזב את קיה, וכשלושה חודשים לאחר שטלקאר קיבלה את זכויות ההפצה. מדובר בהעברת סך של 90,000 דולר לצ'אנג וסך של 110,000 דולר ל-Ali Lee (נספחים 122, 123 לתצהיר יאנג). יאנג מפרט בתצהירו את מהות התשלומים. לדבריו, מדובר ביתרת תשלום עמלה בסך של 200,000 דולר, שאונגר חב לו בגין פעילותו בעניין עסקת רכבי קיה. סכום זה הועבר לבקשתו לצ'אנג ול-Ali Lee בבחינת המחאת זכות. לטענת יאנג, לאחר עזיבתו של צ'אנג את קיה בספטמבר 2006, הוא קשר עם צ'אנג קשרים עסקיים שונים בתחום הרכב במדינות שונות (התכתבות בעניין זה, נספחים 50–57 לתצהיר יאנג). בגין פעילות עסקית זו הוא נותר חייב לצ'אנג סך של 200,000 דולר. צ'אנג ביקש שמתוך סכום החוב יועבר אליו סך של 90,000 דולר, והיתרה בסך של 110,000 דולר תועבר לשותפו Ali Lee. מכיוון שצ'אנג ביקש שהסכום יועבר ממקור בחו"ל, פנה יאנג לאונגר וביקש ממנו להעביר את הכספים שמגיעים לו כעמלה, ישירות לצ'אנג, ובהתאם לבקשת צ'אנג, חלק מהסכום הועבר לחשבונו וחלק לחשבון Ali Lee (נספחים 121–126 לתצהירו).
87. לטענת התובעות, צאנג קיבל את התשלום הנ"ל עבור פעילותו (בעת שעבד בקיה) לשלילת זכויות ההפצה מקמי עובר לעזיבתו את קיה בספטמבר 2006, ו-Ali Lee, חברו של פארק, שימש כבלדר להעביר את כספי השוחד לפארק. טענות אלו אינן אלא השערה נוספת של התובעות, ללא בסיס ראייתי אשר נסמכת על השערה קודמת שלא הוכחה, על פיה, צ'אנג קידם ופעל לשלול את זכויות ההפצה מקמי בשליחות הנתבעים אשר שיחדו אותו. כאמור לעיל – החלטת קיה להחליף את קמי התגבשה זמן רב לפני שנוצר קשר כלשהו בין יאנג לצ'אנג, ולא נמצא בקשר ביניהם (בין יאנג לצ'אנג) דבר אשר יעיד על פעולה לשלילת הזכויות מקמי. אשר ל-Ali Lee, אין בדל ראיה או בסיס כלשהו להשערה שזה שימש בלדר לענייני שוחד. הקשר בין יאנג לצ'אנג ובין יאנג לפארק, מעיד כאמור לכל היותר על קידומה של טלקאר על פני מתחרות אחרות בתהליך האיתור שבוצע בהתאם להחלטות קיה ועל פי המתווה שקבעה עוד טרם נוצר הקשר בין יאנג לבינם. כאמור, גם אם תחילה סבר פארק שכל עוד קמי מתנהלת בתום לב עליו לתמוך בה, הרי נראה שחיש מהר הצליחה קמי לסכל במו ידיה את סיכוייה, עת העמידה בגדרה של התוכנית העסקית לשנת 2008 דרישה להנחה בסך של 12 מיליון דולר או רכישת 720 כלי רכב בלבד לשנה. וכאילו לא די היה בפלח שוק זניח משך 13 שנה, הרי שבאה התוכנית העסקית לשנת 2008 ו'נעצה מסמר נוסף' בדמות העדר אופק לשיפור.