90. נטען, כי כל התנהלות הפגישות וההתכתבויות של צ'אנג ופארק עם הנתבעים, נערכה בחשאי ותחת מעטה סודיות, והיא מלמדת על התנהלות קנונייתית. אין בטענה זו ממש. גם בעניין זה מטה סאול הנחה את מטה דובאי לשמור על סודיות מוחלטת (הנחיות מטה סאול למטה דובאי מיום 27.1.05 – נספח 9 לתצהיר J. Park) בהתאם להנחיה זו התבקשו הנתבעים לשמור על סודיות. בנוסף, לפני בואה של משלחת קיה לישראל בחודש ספטמבר 2006 לצורך פגישות עם המועמדות השונות, דרשה קיה מכל מועמד לחתום על מסמך סודיות. על הסיבה לסודיות כתב במפורש K.M. Kim, ממטה דובאי לאונגר בדוא"ל מיום 17.9.06: "נבקש לקבל את 'הסכם הסודיות' המצ"ב חתום על ידך לפני הביקור שלנו, מאחר שעלינו לשמור על סודיות פעולות כאלו לפני שנבהיר את היחסים עם המפיצה הנוכחית של קיה" (נספח 45 לתצהיר יאנג).
--- סוף עמוד 32 ---
91. נטען עוד, כי התכתבויות הנתבעים עם צ'אנג ופארק לא נשלחו עם העתק למכותבים נוספים וגם בכך יש להצביע על התנהלות קנונייתית. גם טענה זו אין לקבל. מדובר בהתכתבות מתוך תיבת הדוא"ל הרשמית של קיה. לא כל התכתבות מחייבת משלוח העתקים למכותבים נוספים, בעיקר כאשר קיימת הנחיה מפורשת של מטה סאול לשמור על סודיות מוחלטת. למותר לציין כי גם התכתבויות של התובעות עם בעלי תפקידים בקיה לא נשלחו תמיד למכותבים נוספים (נספחים 6, 7, 12, 13, לתצהיר ודאי; נספחים 48, 49 לתצהיר לוי; נספח 94 לתצהיר יאנג).
סיכום ביניים
92. מחומר הראיות עולה, כי כבר בחודש ינואר 2005 הוציא המטה הראשי של קיה בסאול דו"ח סקירה והחלטה בנוגע לסיום הסכם ההפצה עם קמי, בשל אובדן אמינות בסיסית במפיצה ואי-כשירותה. בגדרו של הדו"ח הומלץ להביא את הסכם ההפצה לקיצו אף בטרם מועד פקיעת ההסכם, אולם בסופו של יום הוחלט להמתין עד פקיעת ההסכם. באותו דו"ח משנת 2005 גם נכתב כי יש לאתר מועמדות להחלפת קמי. רק בחודש אפריל 2005 פנה יאנג לראשונה לקיה והציע את טלקאר כמועמדת. אין מניעה במצב שכזה, לאחר שכבר קיימת החלטה של קיה להחליף את קמי, להגיש מועמדות ולהתחרות במועמדות אחרות.
משכך אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעות גרמו להפסקת ההתקשרות. שוכנעתי כי קיה גמרה בדעתה להחליף את קמי עוד בטרם פנה אליה יאנג. הטענות המיוחסות לנתבעים בדבר שידול, שוחד, קשר מושחת וקנוניה עם בכירים בקיה על מנת לגזול מקמי את זכויות ההפצה – נדחות.
את תביעתן נגד הנתבעים מבססות התובעות בעיקר על עילת גרם הפרת חוזה. משנדחו טענות השוחד, שידול והקנוניה, ממילא לא ניתן לייחס לנתבעים עוולה של גרם הפרת חוזה, אף אם החוזה הופר על ידי קיה (ואינני סבורה שהופר). לפיכך, ניתן היה לסיים כבר בשלב זה את פסק הדין בדחיית התובענה. למעלה מן הצורך אתייחס לטענות נוספות שהועלו על ידי התובעות.