לגבי כל אחד מהשלבים הללו טוען אחיעד כי לא ידע ובעצם עד מועד חקירתו הנגדית אינו יודע, אם המסמכים הושגו תוך פריצה למחשבי יאנג ודה וואי, הוא אומנם לא שאל את אבירם, אך היה בטוח שהוא פועל על פי הדין. אבירם טוען מנגד, כי הפנייה לחברה ההודית הייתה על פי בקשתו של אחיעד והנחייתו לצורך השגת מסמכים באמצעות חדירה למחשבי יאנג ודה וואי, כי לכל אורך הדרך ידע אחיעד היטב על דרך פעולתה של החברה ההודית, וכי התוצרים הושגו תוך פריצה למחשבים.
201. השלב הראשון – העסקת החברה ההודית עד השגת המסמכים:
אין חולק כי אחיעד שילם לחברה ההודית עבור השגת המסמכים החל מחודש יולי 2011 ועד להשגת המסמכים ברבע הראשון של שנת 2012, משך כשמונה–עשרה חודשים! זאת בנוסף לתשלומים חודשיים קבועים לאבירם, ובכל אותה עת לטענתו, לא שאל מה עושה החברה ההודית בתמורה לתשלום שהיא מקבלת חודשים ארוכים, וגם לא שאל אם הראיות שיושגו יהיו קבילות, וזאת לטענתו כי סמך על אבירם (עמ' 2172 לפרוטוקול). עוד טוען אחיעד, כי גם בקווים כלליים לא ידע מה החברה ההודית עושה (עמ' 2174) ולא ידע "[...] בדיוק באיזה אופן החברה הזו צפויה לפעול ומה האופן שבו היא היתה צריכה לסייע לנו להשיג את הראיות[...]" (עמ' 2171 לפרוטוקול). לדבריו, סבר "[...] שהם מתערבים בתוך עובדי ניקיון, שאני מקווה לא
--- סוף עמוד 67 ---
להישמע גזען חלילה, אבל שהרבה פעמים כן יש להם נטייה במזרח אסיה להיות ממוצא הודי, ומתערבים בתוכם, מחפשים באופן דיסקרטי במקומות ש[ב]הם דברים יכולים להיזרק ומוצאים אותם"; "[...] זה נראה לי גם הגיוני אני חייב להגיד" (שם, שורות 9–12, 16).
מדובר בטענה מופרכת ובלתי סבירה. אינני מאמינה שזו הייתה סברתו של אחיעד.
ראשית, אחיעד איש עסקים, שירת כקצין ביחידת עילית של אגף המודיעין, עורך דין בהכשרתו, סיים בהצטיינות תואר במשפטים באוניברסיטת תל אביב ועבד מספר שנים בלונדון בחברת הייעוץ מקינזי. לא אדם כמוהו יסבור שבשנת 2011–2012, אנשי החברה ההודית מתחזים לפועלי ניקיון תוך מטרה לחפש מסמכים מהשנים 2003–2007 (התקופה הרלוונטית לתביעת לוי) זרוקים בפחי האשפה של משרדי דה וואי.
שנית, על פי התנהלות אחיעד בנושא כספים ותשלומים, אין זה סביר ששילם בגין פעילות החברה ההודית משך כשמונה–עשרה חודשים! מבלי ששאל ודרש לדעת כיצד הם פועלים להשגת המסמכים, והאם התמורה הנדרשת ראויה והולמת את היקף הפעילות. על דרך התנהלות אחיעד בנושא תשלומים ניתן ללמוד, למשל, מהמשא ומתן הארוך עם אבירם, וחילופי התכתבויות משך כחודשיים, לרבות בענייני התמורה, עד כי נאמר לאחיעד שההרגשה היא של "סחר סוסים" (תכתובת דוא"ל מיום 8.5.11, נספח א2 לתצהיר אחיעד); אחת החברות שנבחנו לצורך ביצוע איסוף הראיות נפסלה כי הייתה יקרה (עמ' 2174 לפרוטוקול); וכן ראו גם את תגובת אחיעד לדרישת תשלום בסך של 10,000 דולר בגין הייעוץ שקיבל אבירם מעו"ד המתמחה בתחום הפלילי, עליה הגיב שהוא לא "קופה רושמת" ודרש לדעת מה הם מקבלים עבור אותם 10,000 דולר שאבירם התחייב לאותו עו"ד: "[...] זה עצבן אותי כל הזמן שהוא בא אליי כאילו זה קופה שלא מפסיקה לרשום [...] ניסיתי ברמה המסחרית להבין מה נקבל בתמורה ל-10 אלפים דולר הללו [...]", ובהמשך: "[...] מה שאני ניהלתי עליו משא ומתן זה מה הוא קנה ב-10 אלפים דולר [...]" (עמ' 2291–2292 לפרוטוקול). ניתן לפיכך לומר בהסתברות גבוהה כי אחיעד ידע היטב מה הוא "קונה" תמורת תשלום בסכום לא מבוטל ששילם לחברה ההודית משך חודשים ארוכים, וזאת בנוסף לתשלום החודשי לאבירם.