ושלישית, בעיקר תמוהה, טענתו של אחיעד, שלא מצא לנכון לשאול את אבירם כיצד החברה ההודית תשיג את המסמכים, אף שטען כי זה עניין אותו, וזאת לטענתו מהטעם: "זה היה נראה לי משהו שבינו לבין עצמו" (עמ' 2172 לפרוטוקול). תשובה זו אינה מתקבלת על דעתי כהגיונית לגבי מי שמצא לנכון לחזור ולהדגיש את דרישתו החד-משמעית להשגת ראיות כדין כתנאי מהותי.
202. השלב השני – השגת המסמכים ועיבודם:
בחודש פברואר 2012 לפי גרסת אבירם, או בחודשים מרץ–אפריל 2012 לפי גרסת אחיעד, החברה ההודית הצליחה להשיג מסמכים והודיעה על כך לאבירם, וזה עדכן את אחיעד (סעיפים
--- סוף עמוד 68 ---
72 ו-76 לתצהיר אבירם, סעיף 24 לתצהיר אחיעד). אבירם העיד, כי החברה ההודית הודיעה לו שהחומר הושג בפריצה וניתן לצפות בו בחיבור לשרת מרוחק באמצעות כתובת IP וסיסמה (סע' 72 לתצהירו, עמ' 2092 לפרוטוקול). אבירם ביקש שאחיעד יעבור על המסמכים בעצמו, יתחבר ממקומות ציבוריים, ישמור בסוד את המסמכים שייחשף אליהם, ויעשה בהם שימוש מושכל ומועט ככל שניתן. וכיצד הושגו מסמכים אלו לגרסת אחיעד? על כך העיד כי ההשערה הסבירה ביותר שלו היא שעובדי החברה ההודית מצאו את המחשב של יאנג זרוק בפח בקוריאה (עמ' 2188 לפרוטוקול): "כנראה מר יאנג, זרק את המחשב שלו לפח והעובדים ההודים היו שם ומצאו אותו בפח והביאו אותו...". לא היה זה אבירם אשר סיפר לו על מזלם הטוב, ובכל זאת זה נראה לאחיעד סביר (עמ' 2189 לפרוטוקול). כשנשאל על ידי בית המשפט אם זה נראה לו סביר, השיב בחיוב והוסיף: "זה דברים שקורים באופן שגרתי, אנשים זורקים מחשבים שלהם לפח" (עמ' 2163 לפרוטוקול). טענת אחיעד כי סבר שהחוקרים ההודים התחזו לפועלי ניקיון ומצאו לפתע פתאום בחלוף עשרה חודשים מעת שנשכרו שירותיהם, את מחשבו של יאנג זרוק בפח האשפה, בו מצויים כל המסמכים, אינה הגיונית. אינני מאמינה שזו הייתה סברתו. למעשה בהמשך חקירתו העיד ההפך: "אני בחיים שלי לא ראיתי בן אדם, אפילו בתוך אותו ארגון כשהמחשב עובר לאדם אחר, זוטר ממנו, שיש לו מחשב פחות חדש, שלא מה שנקרא – משמידים את המחשב. להשמיד את המחשב זה לא לשרוף אותו או לגרוס אותו או לבער אותו. זה פשוט למחוק את המידע שנמצא עליו" (עמ' 2236 לפרוטוקול). ואידך זיל גמור.
203. אולם בכך לא סגי. אילו אכן סבר אחיעד שהמסמכים הושגו כדין, הרי שלא הייתה כל מניעה "להוציאם לאור" – לידיעת אביו ובאי כוחם. אלא שלא כך התנהל אחיעד, אשר לקח על עצמו את מלאכת עיבוד ומיון החומר, שהושג בפריצה למחשבים בסודיות גמורה. לשם כך, בעצה משותפת עם אבירם, נרכש מחשב חדש במימון אחיעד ולשימושו, אך לצורך עיבוד והפקת המסמכים הרלבנטיים לתביעת לוי. אחיעד הודרך על ידי אבירם במשך מספר פגישות כיצד להתחבר לצורך צפייה והורדת המסמכים מאותו שרת מרוחק וכן הודרך להתחבר מהמחשב החדש בהיותו במקום ציבורי ולא בביתו או משרדו, על מנת שלא יאתרו את מקום הימצאו. וכך נעשה. אף שלטענת אחיעד הוא סמך על עורכי הדין "שהם יודעים אלו ראיות צריך להביא" (עמ' 2151 לפרוטוקול), הוא לא מצא לנכון לשתף אותם וגם לא את אביו, אלא בחן, מיין ותרגם את המסמכים מקוריאנית בעצמו. כשנשאל אחיעד מדוע לא נתן לפרקליטיו לעיין בחומר, השיב, שזו הייתה טעות (עמ' 2200 לפרוטוקול). המסמכים הורדו על ידיו למחשב החדש שרכש לשם כך, רובם בקוריאנית (סעיף 75 לתצהיר אבירם ואחיעד אינו מכחיש זאת), מדובר בכ-10,000 קבצים מסוגים שונים (סעיף 73 לתצהיר אבירם), כך שבמשך ימים ארוכים תרגם אותם אבירם בעצמו באמצעות Google Translate (עמ' 2208 לפרוטוקול) ומיין אותם לתיקיות: "Golden Emails", "Business Plans" ועוד (עדות אחיעד בעמ' 2237 לפרוטוקול, סעיף 81 לתצהיר אבירם). מסמכים אלה כללו, בין השאר, תכניות עסקיות של טלקאר, הצעות של דה וואי לקיה למנות את טלקאר כיבואנית קיה, פרופיל עסקי של טלקאר ועוד (נ/7, תצהיר גילוי מסמכים מטעם קמי וסמלת מיום 16.11.14). לאחר שמיין את המסמכים העתיק אותם על החסן נייד, העביר אחיעד את המחשב הנייד לאבירם, ולדבריו, הניח שאבירם ישמיד אותו (עמ' 2233 שורה 32).