--- סוף עמוד 69 ---
כל הפעולות הללו ננקטו לגרסת אחיעד ללא שיתוף באי כוחו, ללא סיועם וללא יידועם. התנהלות זו אינה מתיישבת עם טענתו כי סבר שהמסמכים הושגו באופן חוקי, ואינה מתיישבת עם הטענה שלכל אורך הדרך סבר שאבירם והעובדים מטעמו פועלים על פי החוק. אחיעד העיד כי אבירם הוא שביקש ממנו לשמור את המסמכים בסוד ולעבור עליהם בעצמו מחשש שאם יובא הדבר לפרקליטיו העניין ייחשף (עדותו בעמ' 2222–2223). טענה זו אינה מתקבלת על הדעת. סָתם ולא פירש ממה חשש, והרי המסמכים היו מיועדים לסייע לנתבעים באמצעות פרקליטיהם להוכיח את תביעת לוי. אם הושגו המסמכים כדין, מה טבעי יותר מאשר בראש ובראשונה לשתף אותם בהישג? ומאי נפקא מינה אם הוא חושף אותם בפני פרקליטיו לפני כל מלאכת העיבוד המיון והתרגום או לאחריהם?
204. ניתן לסכם את גרסת אחיעד לשלב זה כדלקמן: אבירם הודיע לאחיעד שהחברה ההודית הצליחה להשיג מסמכים, וניתן לצפות בהם ולהורידם למחשבו תוך התחברות לשרת מרוחק באמצעות כתובת IP וסיסמה. אחיעד סבר שהמסמכים נמצאו במחשב הנייד של יאנג שנזרק לפח האשפה. אבירם הנחה את אחיעד לצפות, להעתיק ולמיין את המסמכים במחשב חדש שיירכש לשם כך, ולעבוד ממקומות ציבוריים, כמו בתי קפה, על מנת שלא יהא ניתן להתחקות אחריו, וכל זה לא מעלה בו כל חשד! אבירם הנחה אותו לשמור על המסמכים בסוד עד כי הוא אינו משתף את אביו ועורכי דינו בהישג. אבירם גם אמר לו לעשות במסמכים שימוש מועט ומושכל וכל זה לא מעלה באחיעד חשד שהמסמכים הושגו שלא כדין.
205. בכל אותה העת, חרף העובדה שאחיעד מצא להדגיש עד כמה השגת ראיות כדין היא תנאי מהותי בהסכם שלו עם אבירם, הוא אינו שואל את אבירם את השאלה הפשוטה והמסקרנת – איך החברה ההודית השיגה או תשיג את המסמכים? אחיעד לא שאל האם החברה ההודית מתחזה לעובדי ניקיון ומחפשת בפחים (כפי סברתו הנטענת), לא שאל, אף ששאלה זו עניינה אותו, האם המסמכים הוצאו ממחשבו של יאנג שנזרק לפח (כפי סברתו הנטענת) (עמ' 2171 לפרוטוקול), ואף שבסעיף 8 לתצהירו, הצהיר כי בעת חיפוש גורם לצורך איסוף ראיות, הם פסלו חברה אחרת שלא רצתה לפרט את תוכנית הפעולה שלה. אחיעד טען בחקירתו כי קיבל הסבר בקווים כלליים וזה נראה לו מאוד הגיוני (עמ' 2172 לפרוטוקול), אלא שלשאלה מהם הקווים הכלליים שנאמרו לו בקשר לחברה ההודית לא היה מענה ובהמשך השיב שלא היה הסבר, גם לא בקווים כלליים (עמ' 2174 לפרוטוקול). לדבריו הוא לא שאל כי סמך על אבירם: "[...] אני חושב שזה מאוד הגיוני כשמכירים בן אדם וסומכים עליו, לאפשר לו יותר מרחב פעולה [...]"; "[...] אני חשבתי שניתן להחזיק חוקר שהוא מסוגל להבין מה מותר לו לעשות ומה אסור לו וא[י]לו ראיות שהוא יביא, ניתן להשתמש בהן" (עמ' 2176). טענה זו מוזרה ואינה מתקבלת על דעתי נוכח הזרקורים האדומים שהבהבו לנגד עיניו. אחיעד טוען כי הוא לא היה לבד בעניין זה, "[...] גם עוה"ד שלי שפעלו איתי והיו חלק מהעניין הזה [...]" (שם). לשאלה אם עורכי הדין ידעו שהם עובדים עם חברה הודית השיב "אני לא זוכר, אני לא בטוח" (עמ' 2177); "אני לא זוכר באופן פוזיטיבי, אני חושב שכן כי הדברים היו גלויים והיו על השולחן"; "[...] התיק התנהל בשקיפות כלפי עוה"ד [...]" (עמ' 2178). טענה זו אינה מתיישבת עם התנהלות