בסך הכול נמצא לזכות בפיצוי סטטוטורי שלא בענייני קיה, בגין גזל של שמונה סודות מסחריים נפרדים (לכל הפחות).
--- סוף עמוד 91 ---
253. פיצוי סטטוטורי בגין פגיעה בפרטיות – בעניין זה מציין אונגר בתצהירו, כי לו וליאנג היכרות בת למעלה מ-20 שנה, וכי יאנג ודה וואי מספקים שירותים לחברות הקשורות אליו, וברבות השנים נקשרו ביניהם גם יחסי חברות. לטענתו, במחשבי יאנג שמור מידע רב הנוגע אליו באופן אישי לרבות בעניינים פרטיים ורגישים (סע' 6 לתצהירו). יאנג מציין בתצהירו כי תיבת הדוא"ל שלו בדה וואי משמשת אותו הן להתכתבויות עסקיות והן פרטיות ללא הבחנה ביניהן, וכי במחשבי דה וואי שמור מידע רב גם עסקי וגם פרטי, של אנשים שונים, ובכלל זה מידע עסקי ופרטי של אונגר עימו יש לו הכירות של למעלה מ-20 שנה (סע' 9 לתצהירו). מדובר במאות ואולי אלפי התכתבויות שאינן בגדר סוד מסחרי, אך יש בהן פגיעה בפרטיות, בין שמדובר בהתכתבות בענייני עסקים ובין שמדובר בעניינים אישיים, כל אלו אינם נחלת הכלל, ובכללם גם אינם נחלת הנתבעים, שעיינו בו, העתיקו אותו ועשו בו שימוש ללא הרשאה חוקית. על כך העיד יאנג, שמחשבו הכיל מידע אישי, רשומות אישיות, תיקיות ודוא"ל של החברה, מסמכים חשבונאיים, והמחשבה שהנתבעים מחזיקים בכל המידע הזה היא תחושה איומה ונוראית: "it is a horrible feeling" (עמ' 2057 לפרוטוקול).
בהעדר מידע קונקרטי, נמצא לפסוק פיצוי סטטוטורי עבור אונגר ויאנג, בגין שתי פגיעות בפרטיות לכל אחד מהם, האחת בגדרי ענייני קיה (לכל אחד מהם) והשנייה פגיעה בפרטיות שנעשתה בגדר העניינים האחרים שלא בענייני קיה שנחשפו והועתקו על ידי הנתבעים (לכל אחד מהם).
אונגר ויאנג זכאים לפיכך לפיצוי סטטוטורי בגין ארבע פגיעות נפרדות בפרטיות. הואיל ומדובר בפגיעה חמורה מאוד בפרטיות, אשר נעשתה בכוונה לפגוע, ובהיקף כה עצום, נמצא לחייב בכפל פיצוי סטטוטורי בהתאם לסעיף 29א (ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות.
254. אחד הרציונלים אשר עומדים בבסיס הפיצוי הסטטוטורי, מצוי באינטרס ההרתעה. לעניין זה נקבע בהלכת שגיא: "בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת – פיצויו של בעל הזכות; השנייה – הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים [...]" (בעמ' 271). אין צורך להכביר במילים על התופעה הנפוצה של פריצה למחשבים ועבירות סייבר אשר הפכו למכה גלובלית עולמית. על רקע זה, ועל רקע ההיקף העצום של הפגיעה שנעשתה בכוונת מתכוון ותוך תכנון מראש, יש לראות בחומרה רבה את מעשי הנתבעים ולהעמיד את הפיצויים בלא הוכחת נזק על המקסימום האפשרי.