--- סוף עמוד 87 ---
עוד לקחנו בחשבון את תקופת העבודה, וכן את העובדה שהגם שהמדינה היא מקום עבודה מאורגן, מר רבין שויך על ידי בית הדין האזורי לסקטור שהועסק בחוזים אישיים ללא קביעות (ואין בקשר לכך טענה מטעמו), וכן את קיומה של "דלתא" מסוימת לטובת המדינה (שכן התמורה הקבלנית ששולמה למערער עלתה על גובה השכר החלופי בצירוף הזכויות הסוציאליות).
נוסף לכל זאת הבאנו בחשבון אף שיקולים שונים בהיבט ההרתעתי: ראשית נציין כי קשה לראות בנסיבות המקרה טעות בתום לב מצד המדינה בסיווגו של מר רבין. מר רבין לא נשכר לצורך מתן "שירותי ראיית חשבון" חיצוניים אלא מונה החל מהיום הראשון להעסקתו כמנהל מחלקה המבצעת פיקוח שלטוני-רגולטורי, שאחראי על עובדים ועל עבודת יועצים חיצוניים, כאשר העבודה בוצעה לאורך שנים ממשרדי הרשות חמישה ימים בשבוע במשרה מלאה (והדברים עולים באופן מפורש מתצהירה של עו"ד שרייבר). מר רבין אף החליף לצורך כך מנהל מחלקה קודם, שפרש, והיה במעמד של עובד שכיר. אין מדובר לפיכך במקרה גבולי, וגם לא במקרה בו מאפייני ההתקשרות השתנו עם הזמן. המדינה אף ביצעה סיווג שגוי נוסף אחד לפחות של עובדת בתפקיד מקביל למר רבין (אף היא ברשות התאגידים) בתקופה מקבילה, כאשר עובדת זו הגישה תביעה דומה וזכתה בקבלת כל זכויותיה הסוציאליות לפי התמורה הקבלנית, קרן של 459,222 ₪ (סע"ש (אזורי י-ם) 45291-12-13 נירה דורני - מדינת ישראל (13.10.16); לא הוגש ערעור מטעם המדינה).
על כך נוסיף כי בשיקולי ההרתעה יש להביא בחשבון גם את האפשרות בה המדינה עלולה לעקוף תקינה ודרכי קבלה במכרזים באמצעות העסקת קבלנים עצמאיים. על מנת למנוע מצב שכזה, יש להביא נסיבות אלו כחלק משיקולי ההרתעה, ובפרט עת מדובר פעמים רבות, במשרה שהייתה בעבר תקנית ולא הובא הסבר מדוע חדלה להיות כזאת, כבמקרה דנן.
נוסיף כי למר רבין לא היה כל חלק בהחלטה על דרך הסיווג, והוא נעשה בדרך זו מטעמי המדינה נוכח מה שהוגדר על ידה כ"בעיה של תקנים". למר רבין אמנם הוצע בסוף הדרך (בלבד, ולא במהלכה) לעבור למעמד של עובד מדינה, אך לא הוצעה לו הצעה קונקרטית והיא ממילא לא הבשילה נוכח המחלוקת על הגדרת תפקידו וסמכויותיו שהובילה לסיום עבודתו (ולא בשל סירוב מצדו לעבור למעמד של עובד מדינה). לכך יש להוסיף, מצדו השני של המטבע, כי מר רבין
--- סוף עמוד 88 ---
אינו מאוכלוסייה מוחלשת נוכח השכלתו וכישוריו. כמו כן, לא הוכח כי מר רבין הפיק תועלת כלשהי מכך שלא נדרש לעבור הליכי מכרז או קליטה מסודרת כעובד. גם התמורה שהוענקה לו - הגם שגבוהה מהשכר החלופי שנקבע לו - רחוקה מאוד מהתמורה המשולמת על ידי המדינה ליועצים חיצוניים "אמיתיים" (כפי שהוכיח מר רבין ולא נסתר - עד 241 ₪ בצירוף מע"מ לשעת עבודה של רואה-חשבון, כאשר התמורה הגבוהה ביותר ששולמה לו עמדה על 135 ₪ בצירוף מע"מ). אשר לטענה כי יכול היה לעסוק בעיסוקים נוספים - מהראיות עלה כי ביצע עבודה אחת בהיקף זעיר (פחות מ -40 שעות שנתיות), בימי שישי ולתקופה קצרה. בהתחשב בהיקף שעות העבודה הנוספות שעבד (וניתן להניח כי התחייבו מתפקידו, שאחרת המדינה לא מסכימה הייתה לשלם עליהן) - ברי כי לא הייתה לו אפשרות ריאלית לבצע כל עבודה אחרת.