122. כעת יש לדון בפיצוי "הלא ממוני"
בשלב הראשון עלינו לתת את הדעת האם אין לפסוק פיצוי. נציין תחילה, כי הגם שסכומים אלה לא נתבעו על ידו במפורש במסגרת כתב התביעה, נתבע תשלומן של הזכויות הסוציאליות בהתאם לתמורה הקבלנית, כאשר הפיצוי החדש שנקבע על ידינו לעיל הוא למעשה תחליף לסעדים על פי ההלכות הקודמות, ושוכנענו, כפי שנפרט להלן כי ראוי לפסוק לזכותו את הפיצוי, כל עוד הסכום לא יעלה על הסכום הכולל שנדרש על ידו בתביעה ובערעור.
123. שיקולים רלוונטיים אשר הבאנו בחשבון כי יש מקום לעצם קביעת פיצוי לטובתו של מר רבין הם: בראש ובראשונה העובדה כי מדובר במי שלא היה ספק לגביו מלכתחילה כי מדובר בעובד. לא בכדי המדינה לא עמדה על טענתה כנגד קביעה זו במסגרת ההליך בבית הדין האזורי. עוד נתנו את הדעת על כך כי המעסיקה בענייננו היא המדינה - מעסיק עם יכולות מיקוח גבוהות באשר לקביעת אופן ההתקשרות, ולמעשה היא אשר הכתיבה באופן בלעדי את צורת ההתקשרות. כמו כן, והגם שקבענו כי מר רבין לא קופח בגין זכויותיו הממוניות, הרי שאין להתעלם מכך שלמעשה נמנעו ממנו זכויות כגון אי החלה של הסכם קיבוצי, היעדר אפשרות לגשת למכרזים וכיוצא באלו. כללם של דברים הוא כי נסיבותיו של מקרה זה חמורות ואף קיצוניות משמדובר במדינה,
--- סוף עמוד 86 ---
שהיא המעסיקה הגדולה בישראל, בעלת יכולת מיקוח גבוהה נוכח מעמדה, וחרף זאת מסווגת ביודעין ובכוונת מכוון את מר רבין כמי שאינו עובד, על מנת לעקוף אילוצים פנימיים שהיא עצמה קבעה (תקנים וכו'), וכפועל יוצא מכך מונעת ממנו זכויות לרבות זכות הייצוג הארגוני. בנסיבות אלו, די לנו בכך כדי לקבוע את עצם זכאותו של מר רבין לפיצוי, ולפיכך נפנה איפוא לקביעת שיעור הפיצוי.
124. אשר לשיעור הפיצוי שיש לקבוע בנסיבות העניין, הבאנו בחשבון את השיקולים הבאים:
שיקולים רלוונטיים לעניין זכויות לא-ממוניות: מחד גיסא, הרושם העולה מהעדויות הוא כי ההתייחסות למר רבין לאורך תקופת העבודה הייתה כאל חלק מצוות העובדים בכל הנוגע לקשרי העבודה היום-יומיים (לרבות השתלמויות, השתתפות באירועים, קבלת מתנות ואף תשלום חלף הודעה מוקדמת בסוף הדרך). מאידך גיסא, עולה מהראיות כי מר רבין הפסיד זכויות של עובד בגוף ציבורי גדול, וזאת גם אם לוקחים בחשבון שהשכר החלופי נקבע לפי חוזה אישי ללא קביעות. כך, ובין היתר, מר רבין לא יכול היה לנצל ימי מחלה, בחירה והצהרה, מבלי ששכרו יופחת, ולכן נדרש לבחור בין האינטרס הכלכלי בקבלת התמורה לבין האינטרס הגלום בהיעדרות (כגון בריאות); הפסיד את הזכות לקחת חופשה בעין מבלי שהדבר יפגע בשכרו החודשי (כך שגם אם נטל חופשות - עשה זאת בהיקף קטן יחסית ועל חשבונו, והפיצוי הכספי ממילא אינו מפצה על הפגיעה באיכות החיים בזמן אמת); לא יכול היה להשתתף במכרזים פנימיים; לא יכול היה ליהנות מייצוג ארגוני הניתן גם למועסקים בחוזה אישי (ודאי כאשר התגלעו חילוקי דעות מהותיים לקראת תום תקופת העבודה) ואף לא זכה לשימוע מסודר; וכן הפסיד זכויות נלוות משמעותיות כעובד במדינה - זכויות שהן אמנם זכויות ממוניות במהותן אך נמנעה ממנו אפשרות ריאלית לתבען ככאלה (ודוגמא טובה לכך היא אובדן האפשרות לפנות לוועדה לצורך מימון 90% משני תארים אקדמיים שלמד תוך כדי עבודתו). מאידך ניתן לקחת בחשבון כי מר רבין גם הפיק תועלות מסוימות מדרך הסיווג, דוגמת אי כפיפות לדין משמעתי; גמישות מסוימת בעיתוי ביצוע שעות העבודה; והעדר צורך לבקש היתר לעבודה נוספת.