--- סוף עמוד 84 ---
הקבלנית שסוכמה עמו. משכך, אין בסעיף זה כדי לסייע לו. לאור זאת, ובהתבסס על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, כיוון שהתמורה הקבלנית גבוהה יותר מעלות המעסיק לפי השכר החלופי, המשמעות היא שכל הזכויות הממוניות "נבלעו" בתוכה, משכך, אין צורך כי נבחן את הזכויות הממוניות המגיעות למר רבין לגופן.
121. מעבר לצורך, וכיוון שהצדדים הרחיבו בקשר לכך, נתייחס להלן בתמצית לשתיים מהזכויות העיקריות שנתבעו:
א. פיצויי פיטורים - לטעמנו היה מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה מר רבין אינו זכאי לפיצויי פיטורים. במסגרת תצהירו פירט מר רבין בהרחבה את נסיבות סיום העסקתו כתוצאה מהחלטת המדינה לבצע רה-ארגון שיכלול שינוי משמעותי בתפקידו; צירף מכתבים מזמן אמת במסגרתם הלין לאורך מספר חודשים על הפגיעה במעמדו, סמכויותיו ותפקידו; וחזר על דברים אלה גם בחקירתו הנגדית (מבלי שנסתר). מתצהירה של עו"ד אביטל שרייבר, שהעידה בקשר לכך מטעם המדינה, עלה כי אכן בוצע שינוי משמעותי במסגרתו בוטלה המחלקה אותה ניהל מר רבין, והוא אמור היה להיקלט כרואה-חשבון מן השורה (במעמד עובד) במסגרת אחת החטיבות החדשות, ללא עובדים כלשהם הכפופים לו. מר רבין אף העיד כי בישיבה מיום 31.7.12 עם עו"ד אלון בכר (ראש רשות התאגידים דאז) נמסרה לו הודעת פיטורים מפורשת (שצוינה גם במכתבו מיום 9.10.12), כאשר המדינה לא ניסתה לסתור זאת (גם לא במכתב תשובה מזמן אמת או בתצהירים מטעמה) ואף לא זימנה לעדות את עו"ד בכר. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי מר רבין הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים, בין כמפוטר ולכל הפחות כמי שזכאי היה להתפטר מחמת נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו (כלשונו של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). בקביעה זו אין כדי לרמוז כי המדינה לא פעלה כדין, או לא פעלה בתום לב ומשיקולים ענייניים, בעת ביצוע הארגון מחדש, ועם זאת יש השלכה לשינוי שיש בו פגיעה במעמד ובהיקף סמכויות של עובד, לרבות אפשרות להתפטר בדין מפוטר כתוצאה מכך. עם זאת פיצויי הפיטורים "נבלעו" במלואם במסגרת הפער שבין השכר החלופי לתמורה הקבלנית, ולכן אין לקביעתנו משמעות מעשית.
--- סוף עמוד 85 ---
ב. גמול שעות נוספות - בית הדין האזורי דחה רכיב זה מהטעם שאין זכאות לגמול כאשר העובד לא נדרש על ידי מעסיקו לבצע שעות נוספות (בהתבסס על ע"ע 508/08 מדינת ישראל - אשרת ארפי (30.6.10)). קביעה זו מוקשית במידה לא מבוטלת בנסיבות בהן אין חולק שמר רבין ביצע שעות נוספות רבות; החתים דו"ח נוכחות מדי יום; עו"ד שרייבר אישרה את השעות שבוצעו על ידו (כפי שהודתה בעדותה); והמדינה שילמה בהתאם להיקף זה את התמורה החודשית. למרות זאת שוכנענו שניתן לאשר, ובנסיבות המקרה המיוחדות, את הכרעת בית הדין האזורי, וזאת בהתחשב בגמישות המסוימת שניתנה למר רבין - בהתחשב במעמדו הפורמאלי כ"קבלן" - לקבוע את שעות עבודתו בעצמו. בהתחשב במסקנתנו זו, אין צורך לבחון את השאלה כיצד היינו מתייחסים לגמול השעות הנוספות ככל שהמערער היה זכאי לו.