34. זאת ועוד, בעניין מחסני ערובה דחה בית המשפט העליון באופן מפורש את הנימוק עליו מבקשים התובעים להיתלות, כי אין זה סביר שלא היו תכתובות כמבוקש על ידיהם (סעיף 22.1 לבקשה) וקבע כי אינו מקבל את הנימוק לפיו יש לחייב בעל דין למסור מסמכים, כאשר אין זה מתקבל על הדעת כי המסמכים אינם בידיו:
"בדונו בבקשה לעיון חוזר החליט בית המשפט דלמטה לדחות את טענת המבקשת כי אין ברשותה מסמכים רלוונטיים באשר למקור המיטלטלין ובאשר לזהות החייבים שהחזיקו בהם. זאת, בסוברו כי אין זה מתקבל על הדעת שמסמכים, אשר על בסיסם נקבע חיוב המבקשת במע"מ בהתאם לסעיף 18 לחוק מע"מ, אינם נמצאים בחזקתה. נימוק זה אין בידי לקבל. במקום אחר עמדתי על כך שהשלב המקדמי של גילוי מסמכים אינו יכול להיות תחליף לשלב ההוכחות (רע"א 4234/05 הנ"ל [2]). הגם שלעתים טענת בעל דין כי אין בידיו מסמך מסוים עשויה לעורר פליאה, סבורני כי בשלב הגילוי אין מקום לדון, דרך כלל, בשאלה בדבר עצם קיומם של המסמכים. זאת ועוד, יש לזכור כי חיוב בעל דין במשפט אזרחי לגלות מסמכים, חרף הכחשותיו השונות כי הם לא קיימים בידיו, עלול להעמידו בפני הסיכון כי תביעתו תימחק (אם הוא התובע) או יימחק כתב הגנתו (אם מדובר בנתבע; תקנה 122 לתקנות). מוטב יהיה לטעמי להביא בחשבון בהמשך את העובדה כי מסמך מסוים אכן נמצא ברשותו של בעל הדין, או היה אמור להימצא ברשותו מכוח חובה שבדין. ... כמו כן, ייתכן כי קביעה שבעל הדין הסתיר מסמך כלשהו או לא שמר מסמך שהיה עליו להחזיק בו, תשליך באופן שלילי על עניינו מבחינה ראייתית. אפשרות אחרת היא שבית המשפט יקבע שאותו בעל דין גרם נזק ראייתי לצד האחר (רע"א 4234/05 הנ"ל [2], בפסקה 6 והאסמכתאות שם)." [שם, פסקה 10; ההדגשות שלי-נ.ע.]
35. יתר הדרישות בקשר עם סעיף זה בגילוי המסמכים, נזנחו בתגובה לתשובה וממילא לאור הנטען בסעיף 46 לתשובת הנתבעים - בדבר אי קיומם של מסמכים, ואף בהיעדר טעמים לרלבנטיות, יש לדחות את הדרישה.
36. הדרישה בקשר עם סעיף 9 לתצהיר גילוי המסמכים הכללי: במסגרת דרישה זו מבקשים התובעים לגלות את כל ההסכמים החתומים בין הנתבעת 2, חברת אברהם לבנת בע"מ, לקינג'נטה, שכן לטענתם קיימים חוסרים, הטעיות וסילופים למכביר.
37. כך ובין היתר, מעלים התובעים טעמים לחיזוק טענותיהם כי המסמכים שגולו חלקיים, כי הוחלפו עמודים, ועוד טענות הקשורות למהימנות המסמכים שגולו.