104. (וראו גם הדיון בזכויות שונות גם בע"א 3136/17 פקיד שומה רמלה נ' פליינג קרגו ואח' (מיום 20.3.2019) (להלן- "פרשת פליינג קרגו").
105. זכות חוזית היא אכן "נכס", כהגדרתו בסעיף 88 בפקודה, יחד עם זאת, מבחינת הפקודה וחבות המס בענייננו, הדגש אינו על עמידה בתנאי ההגדרה של 'נכס', אלא על קיומה של 'מכירה' או קיומה של 'רכישה', שכן נכס בפני עצמו עשוי להצמיח הכנסה פירותית, ובהעדר 'מימוש' (או רכישה) לא רלוונטיות הוראות הפקודה העוסקות ברווח הון או בהוצאות בעד פחת. לא כל התקשרות חוזית תטופל באמצעות הוראות הפקודה העוסקות ברווח הון או בניכוי בעד פחת, ואין בהתקשרות בחוזה כדי להביאו בשערי פרק ה' העוסק ברווח הון במכירת 'נכס', או בשערי ההוראות לניכוי בעד פחת, הרלוונטיות ברכישת נכס. מרבית ההכנסות הפירותיות, שהמקור לחיובן במס הוא בסעיף 2 בפקודה על תתי סעיפיו, כרוכות בהתקשרויות חוזיות, שנפקותן הינה לעניין הכנסה פירותית בלבד, מבלי שנוצר בגינן רווח הון או ניכוי בשל פחת, והרווחים מאותן התקשרויות חוזיות יחויבו במס על פי אחד מהמקורות הנקובים בסעיף 2 בפקודה, לפי העניין.
106. ההלכה הפסוקה עסקה אמנם בעיקר במכירת נכס, ובשאלת מיסוי התשלומים המשולמים בעקבות התקשרות חוזית, והבחינה בין הכנסה פירותית לרווח הון, ואולם היא רלוונטיות גם לעניין השאלה האם "נרכש" נכס, והאם קיימת זכאות לניכוי בשל פחת.
107. בפרשת ניסים מצא בית המשפט כי לעובדים אכן קיימת "זכות" להתנגד לשינוי מבנה, זכות שהוכרה בפסיקה, כמו זכויות רבות אחרות בתחום דיני העבודה. יחד עם זאת נקבע, כי "קיומה של זכות והכרה בה במסגרת דיני העבודה אין פירושה שפיצוי לעובד בגין ויתור עליה או השעייתה יהווה "מכירה" של "נכס" בדיני המס". כב' השופטת א' חיות (כתוארה אז), עמדה על כך שאת קבלת הפיצוי ניתן תמיד להציג כויתור על הזכות לתבוע את אותו הפיצוי, ואולם לשם החיוב במס יש לבחון את מהותו של הפיצוי, ולא להתייחס לקבלתו כתמורה בעד מכירת הזכות. לדבריה-
"כמעט כל עסקת פיצוי ניתנת לתיאור גם כעסקה שבה נותן הפיצוי "קונה" ממקבלו את הזכות שעמדה לו לדרוש את תשלום הפיצוי, ובמילים אחרות – כתשלום שניתן עבור הויתור על הזכות לדרוש את הפיצוי. כך לדוגמא, כאשר נכרת הסכם פשרה לפיו ישלם הנתבע לתובע פיצויים עבור נזק שנגרם לו, ניתן לתאר את העסקה שכרתו הצדדים לפיצוי עבור הנזק גם כתשלום עבור ויתור על זכות התביעה. אך הפסיקה קבעה פעם אחר פעם כי תשלום מסוג זה ייבחן על-פי מהות הנזק שנגרם – נזק לפירות מקור ההכנסה או למקור ההכנסה עצמו – ולא על-פי הזכות לתבוע שעליה ויתר התובע... זאת מתוך התפיסה כי הפיצוי המוסכם שעליו התפשרו הצדדים נועד במהותו להיטיב את הנזק שנגרם, ואת הויתור על הזכות לתבוע יש לראות כתוצאת לוואי לכך שרצון התובע לקבלת הפיצוי בא על סיפוקו".