34. השופט י' דנציגר בדעת המיעוט שלו סבר אף הוא כי מרבית הראיות שתוארו לעיל הן בעלות משקל ראייתי ממשי, אך לא מכריע. לגישתו, בהתחשב במשקלן הבינוני של ההודאות ושל יתר הראיות, נדרש "דבר מה נוסף" מסוג "סיוע", ואין להסתפק, בנסיבות העניין, בראיות מחזקות בלבד (השוו: ע"פ 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה 20 (2006); ע"פ 800/85 ברדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 266, 271 (1986)).
יצוין כי לגישת השופט י' דנציגר, עלה בידי המשיבה להציג ראיות שהן בגדר "דבר מה נוסף" כחיזוק, כגון: ידיעתו של המבקש את תנוחת המנוחה בשעת הרצח (ראו בפיסקה 312 לחוות דעתו). עם זאת, השופט י' דנציגר הביע ספק אם מדובר בראיה המגיעה ממקור נפרד ועצמאי מהודאות המבקש. אף קיומן של ראיות נסיבתיות נוספות (דוגמת השלכת מכנסי העבודה של המבקש אותם לבש בעבודתו ביום הרצח, שקרים שסיפר מאוחר יותר על נסיבות השלכתם והממצאים שנתגלו במחשבו של המבקש,
--- סוף עמוד 29 ---
המלמדים על העניין הרב שהוא גילה בסכינאות) – נמצאו על-ידי השופט י' דנציגר כנתון העולה כדי חיזוק ראייתי בלבד, אך לא בגדר סיוע חיצוני.
ממצאים פורנזיים
35. לצד כל האמור, פסק הדין בערעור עסק באריכות בממצאים פורנזיים שנמצאו בזירה ובאפשרות כי אלה קושרים את המבקש לביצוע מעשה הרצח. אלה יפורטו להלן:
א) להב הסכין בו בוצע הרצח – דיון נרחב בפסק דינו של בית המשפט הוקדש לשאלה בדבר התאמתו של להב הסכין בה השתמש הרוצח, ללהב הסכין שהיה ברשותו של המבקש, והאפשרות האחרת כי הרצח בוצע בסכין משוננת. הדבר קיבל חשיבות בשים לב לסוגיה הנכבדה בה עסק בית המשפט המחוזי ואשר נגעה להתאמת להב הסכין לפציעה שנתגלתה על סנטרה של המנוחה ולנוכח חוות הדעת הסותרות שהוגשו מטעם הצדדים בעניין (חוות דעת זייצב וחוות דעת פורמן וכן תצהיר מאוחר, שניתן בעניין, מטעם ד"ר חן קוגל). בהקשר זה, דעת הרוב קבעה כי בשים לב לכך שהמבקש השליך את להב הסכין ששימשה אותו ביום הרצח; בהינתן שהמומחה מטעם ההגנה לא נשאל על להב הסכין במסגרת עדותו בבית המשפט; בהינתן שאף המומחה מטעם ההגנה שנשכר לשם מתן חוות דעת בעניין דרך השימוש בסכין (ד"ר חן קוגל) לא נתן בתחילה את דעתו על שאלת היות הסכין משוננת, או "חלקה", ובשים לב לכך שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאי עובדה – הרי שאין בנושא להב הסכין כדי להוות "הפחתה של ממש" ממשקל ההודאות, אם כי עמדת הרוב היתה מוכנה להעדיף, אף שבדוחק, את חוות דעת פורמן שלפיה להב הסכין היה משונן (ראו בפיסקאות 31-25 לפסק דינו של השופט י' עמית). השופט י' דנציגר מאידך גיסא סבר, בדעת המיעוט שלו, כי בנסיבות העניין יש מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי (אשר העדיף את חוות דעת זייצב, על פני חוות דעת פורמן, שאליה הצטרף במסגרת הליך הערעור אף ד"ר חן קוגל, אשר בתצהיר שהוגש מטעמו הבהיר כי הוא מסכים עם קביעותיה של ד"ר פורמן בנושא להב הסכין "לכל אורך הדרך") ולקבוע כי החתך בסנטר המנוחה נוצר על ידי סכין משוננת, עובדה הניצבת בסתירה להודאתו של המבקש, שממנה עלה באופן עקבי כי הוא פגע במנוחה באמצעות אחת מהסכינים ששימשו אותו בעבודתו, או שנמצאו בחזקתו (שכולן היו בעלות להב "חלק").