להלן אפרט את טענות הצדדים לפי הקשרן להכרעה העומדת בפני.
זליגת דם על עקבת הנעל שנמצאה על מכסה האסלה
42. כפי שצוין לעיל, על מכסה האסלה בתא השירותים בו נמצאה המנוחה נתגלתה עקבת נעל שעל גביה נראתה זליגת דם. עקבת נעל זו היא אחת מאותן עקבות נעל שיוחסו במהלך ההליך כולו לאותו גורם עלום, אשר הטביע את יתר עקבות הנעליים הזרות. כזכור, ההסברים שאומצו על-ידי דעת הרוב בפסק הדין בערעור ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד בנוגע לזהות הגורם שהותיר את סימני עקבות נעליים היו
--- סוף עמוד 36 ---
כי עקבות אלו נטבעו בשוגג, על-ידי מי מהנוכחים בזירת הרצח לאחר גילוי הגופה (מחלצים, פרמדיקים או שוטרים), ולחלופין יש לראותה כחלק חסר בתצרף הראייתי המבסס את הרשעתו של המבקש, חרף אותו נעלם.
43. במסגרת הבקשה למשפט חוזר, העלה בא-כוח המבקש את האפשרות כי עקבת הנעל שעל גבי מכסה האסלה, שעליה סימני נזילת הדם – נוצרה בהכרח על-ידי הרוצח, שכן לא תיתכן נזילת דם מגופת המנוחה בעת שהגופה התגלתה, ועל כן לא ייתכן שהיא הוטבעה על-ידי מי מאותם גורמים ששהו בזירת הרצח שעות לאחר המועד שבו אירע הרצח, על-פי הנטען, שהרי אין חולק כי העקבה הוטבעה מבחינה כרונולוגית לפני שדם המנוחה כיסה אותה.
יצוין כי טענה זו אמנם נטענה בשעתו בשפה רפה על-ידי באי-כוחו של המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד, אולם היא נזנחה ולא שימשה את קו ההגנה בהמשך (ראו: עמ' 1418 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, שם ציין העד אלכס פלג (שנתן כאמור חוות דעת מטעם ההגנה לגבי: השחזור, עקבות הנעליים וסוג כלי הרצח) כי: "העקבה של הדם שעל האסלה יש עליה דם שזב מגופה של המנוחה, זאת אומרת שנעשתה בסמוך לרצח. מגיע מישהו אלמוני ונכנס פנימה" ובהמשך, כאשר נחקר מדוע טען בחוות דעתו כי עקבות אלה שייכות לרוצח, או למישהו אחר שנכנס בסמוך לאחר הרצח לזירה, ענה כי כתב כך "בגלל שהדם זרם" וכי "הדם זב על העקבה"). יחד עם זאת, ההגנה זנחה קו טיעון זה במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי ובערעור, ולא ציינה כי נזילת הדם מגופת המנוחה על גבי העקבה – היא אינדיקציה לבירור זהותו של הגורם, אשר הותיר טביעות נעל אלו.
כאמור, במסגרת ההליך שלפניי, הצדדים קיימו מעין "הליך זוטא", בשאלה בדבר האפשרות לנזילת הדם מגופת המנוחה לאחר מספר שעות, עם גילויה. אתאר איפוא, מיד בסמוך, את השתלשלות הדברים בהקשר זה.
44. במסגרת הבקשה למשפט חוזר, המבקש טען כאמור כי לא ייתכן ש"מחלץ אלמוני" הטביע את טביעת הנעל שעל מכסה האסלה, ובשל כך אף יתר העקבות הזרות אינן שלו, אלא של מבצע הרצח. בהקשר לכך, נטען כאמור כי גורמים שונים שנכחו בזירה לאחר ביצוע הרצח (לרבות הפרמדיקים שקבעו את מותה של המנוחה) – הקפידו שלא להזיז את הגופה, וכך גם נכתב בדו"ח צוות המעבדה הניידת של המשטרה שהגיע