"ש: לפי מה שאמרת עכשיו אם הדלת פתוחה למחצה או לגמרי, והמנוחה עומדת כשפניה אל כיוון מרכז ההתזות... איך אתה מסביר שיש התזות, לא מריחות, התזות על מזוזת הדלת החיצונית; לפי ההגיון שלי, לפי הסדר שזה נמשך, נראה לי הגיוני שהיא עמדה כשפניה אל מזוזת הדלת החיצונית בהתחלה ואח"כ במהלך האירועים נכנסה פנימה, זה לא הגיוני, אחרת איך תסביר שיש התזות דם בקיר המזוזה החיצוני כלפי חוץ"
--- סוף עמוד 65 ---
(שורות 23-18 בעמ' 362 לפרוטוקול הדיון מתאריך 02.12.2007; ההדגשה שלי – ח"מ)).
100. שאלת מצב דלת התא בזמן ביצוע הרצח נוגעת באופן מובהק לעניינים שבעובדה, אשר התרשמות בלתי אמצעית של מומחה יכולה היתה לשפוך אור עליהם, לכאן ולכאן. חשוב לזכור גם כי בניגוד לרפ"ק ינאי עוזיאל ז"ל, שנכח בזירת הרצח וראה במו עיניו את כתמי הדם – המומחה בבל הגיע למסקנותיו המוצגות בחוות דעתו הראשונה על סמך תמונות בלבד, ועניין זה גורע ממשקלה של חוות דעתו. יש בכך טעם נוסף שלא לאמץ את חוות דעתו – חלף עדותו של עוזיאל ז"ל. הדברים נכונים בעיקר לגבי הטענות המוזכרות בחוות דעת בבל הראשונה, שם הוא גורס כי הכתמים שנמצאו על בית המנעול אינם כתמי דם, אלא צבע אדום. העדיפות המובנית שיש לממצאיו של עוזיאל, הנובעת מההתרשמות הבלתי אמצעית שלו כמי שבדק את הממצאים בזירה, די בה כשלעצמה כדי ללמד על הקושי באימוץ מסקנותיה של חוות דעת בבל הראשונה, הנסמכת על תצלומים שנלקחו מהזירה, ומבקשת, על בסיסם, לזהות מהו החומר הנחזה להיות דם, אשר נמצא על בית המנעול של התא. אף הראיות הנוספות הנוגעות לזווית שבה נתגלו ההתזות על דלת התא סובלות מקושי מובנה, שעה שהן נסמכות על בחינה בדיעבד ולא על בדיקה בלתי אמצעית של הזירה.
101. זאת ועוד – אחרת. הזמן הראוי להצגת חוות דעת בבל הראשונה היה בעת משפטו של המבקש, כחוות דעת נגדית לעמדתו של עוזיאל ז"ל, כך שלמשיבה היתה ניתנת ההזדמנות לחקור את המומחה בבל, ובית המשפט המחוזי יכול היה להתרשם ממנו ישירות. בהקשר זה נזכיר את שנקבע בעבר בנושאים קרובים:
"למועד ההגשה [של חוות דעת באותו עניין – ח"מ] נודעת השפעה על האיזון שבין האינטרס בדבר סופיות הדיון לבין האינטרס בדבר בירור האמת. הצגת ראיות זמן ניכר לאחר סיום המשפט, באין טעם סביר לכך, מעלה את החשש לאמינות חוות הדעת ומגדילה את משקלו של האינטרס בדבר סופיות הדיון... בענייננו, חוות הדעת של לגמן וד"ר קוגל נערכו למעלה מעשר שנים לאחר הרצח... הן נסמכות כולן על ממצאים שנמצאו בזירה, ומשכך, ברי כי ניתן היה להגישן, או אחרות תחתיהן, כבר במהלך בירור המשפט. הצגתן בשלב בירור אשמתו של המבקש היתה מאפשרת להעמידן לחקירה נגדית ולעמוד מקרוב אחר מהימנותן והשתלבותן במסגרת הראייתית כולה. לא כך פעל המבקש" (מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.05.2012) (להלן: עניין קסטל), בפיסקה 69; ההדגשה הוספה – ח"מ)).