--- סוף עמוד 66 ---
דברים אלה יפים גם לענייננו, בנושא מצב הדלת בזמן הרצח. הגשת חוות דעת מעין זו של בבל כ-13 שנים לאחר ניהול המשפט בערכאה המבררת, וכ-8 שנים לאחר שערכאת הערעור נתבקשה לקבל ראיות חדשות – מטה את הכף לעבר אינטרס סופיות הדיון בנקודה זו, בשל חלוף הזמן.
102. יתר על כן, טענות המבקש בהקשר זה נוגדות את אשר נטען על ידו בערכאות הקודמות, והן גם טענות ערעוריות מובהקות. על כן, הליך של בקשה לעריכת משפט חוזר איננו המסגרת הדיונית להיעתר להן (ראו: מ"ח 7184/19 אנורי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.12.2020) (להלן: עניין אנורי); מ"ח 2722/20 מזרחי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.06.2020); מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (07.09.2017)).
103. נוכח כל האמור לעיל – טענות המבקש בהקשר זה שטיבן ערעורי, הן בבחינת "מקצה שיפורים – ללא שיפור", כך שאין בהן כשלעצמן טעם המצדיק עריכת משפט חוזר (השוו: מ"ח 390/19 שוורץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.12.2019)).
104. מעבר לאמור לעיל – אף אם הייתי מוכן להניח כי דלת תא השירותים היתה סגורה בעת ביצוע הרצח (והמצב איננו כך, כאמור) – סבורני כי אין בנתון זה את הפוטנציאל הנדרש לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט לשינוי תוצאות המשפט לטובת המבקש. מצב הדלת בתא השירותים בעת ביצוע הרצח שיחק תפקיד שולי במסגרת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט זה. אמנם, המבקש הדגים את אופן ביצוע הרצח כאשר הדלת היתה פתוחה, וניתן היה לראות בכך כאחת מההתאמות בין הגרסאות שהמבקש מסר לבין הממצאים שנמצאו בזירת הרצח. עם זאת, הוצאתה של "לבנה" זו ממבנה פירמידת ההרשעה – איננה מביאה לקריסתה. לא מדובר בעניין שחוות דעת המומחה בו היתה ביסוד ההרשעה. למעשה, השופט י' עמית פירט בסיום חוות דעתו בפסק הדין בערעור את עיקרי המארג הראייתי שעליו נסמכה הרשעת המבקש, ובתוך כך – כלל לא נזכר מצבה של דלת תא השירותים בזמן ביצוע הרצח. העובדה שאף ההגנה מטעם המבקש לא ייחסה חשיבות לשאלה זו בגלגולים הקודמים של התיק מעידה גם היא על כך שלא מדובר בפרט מהותי.
--- סוף עמוד 67 ---
105. לסיכום נקודה זו: טענת המבקש כי חוות דעתו של בבל ביחס למצב הדלת בתא השירותים בזמן ביצוע הרצח עולה כדי ראיה שעשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו, במובנו של סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט – דינה להידחות.