137. שונה הוא הדין בנושאים שיפורטו להלן, שבגינם יש מקום להורות על משפט חוזר, ולכך אפנה מיד בסמוך.
עקבות הנעליים הזרות בתא השירותים
138. בפסק הדין בערעור – תעלומת עקבות הנעליים הזרות בתא השירותים, אשר נמצאו על מכסה מושב האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לתא השלישי – היתה במוקד המחלוקת בין דעת המיעוט, שניתנה מפי השופט י' דנציגר, לבין עמדת הרוב מפי השופטים: י' עמית ו-צ' זילברטל. כפי שקבעה חוות דעת שור, עקבות זרות אלה נוצרו, ככל הנראה, מאותו דגם נעל, וכן נקבע שהן אינן תואמות לאף אחד מזוגות הנעליים שנמסרו לבדיקתו של שור – נעליים שהיו שייכות לחשודים אחרים, למחלצים ולשוטרים שנכחו בזירה, ולמבקש (סעיפים 7-6 לחוות דעת שור, המסומנת ת/362; עמ' 263-262 להכרעת הדין; פיסקה 68 לפסק הדין המשלים). חשיבותה של ראיה זו לבירור זהות הרוצח לא נעלמה מעיני כל חברי ההרכב שדן בערעור.
כך למשל, השופט י' עמית, שלא ראה לזכות מן הספק בשל תעלומה זו, ציין כדלקמן:
"לא אחטא אם אומר שנושא הסכין וטביעות הנעל, הם שהיטו את חברי, סמוך מאוד ל"קו הגמר", לתוצאה אליה הגיע.
--- סוף עמוד 81 ---
[...]
לטעמי, זו הראיה היחידה, שאינה מתיישבת עם מארג הראיות הצפוף שנזקף לחובתו של המערער. היש בראיה זו כדי לערער את הרשעתו של המערער? דומני כי ראיה זו, היא שהביאה את חברי בסופו של יום "לחצות את הגבול" אל זיכוי מחמת הספק" (פיסקאות 21 ו-51 לחוות דעתו; ההדגשה שלי – ח"מ).
אף השופט צ' זילברטל העיר לגבי ראיה זו כי:
"בראש רשימת הנושאים שנותרו בגדר תעלומה מצויות "עקבות הנעליים הזרות". כאמור, ככלל אני מצטרף לחוות דעתו של השופט עמית, ובגדר כך גם לדבריו בנושא זה. אוסיף רק, כי ההסברים התיאורטיים האפשריים להימצאותן של עקבות אלה אינם שוללים בהכרח את אשמתו של המערער. אין בפנינו נתון שבהיוותרו בלתי מוסבר מחייב זיכוי. מדובר בסימן שאלה מטריד ביותר, אך לרקע המארג הראייתי המרשיע הכולל, אינו מייצר ספק (פיסקה 4 לפסק דינו; ההדגשה שלי – ח"מ).
139. אכן, כפי שקבע בית המשפט בפסק הדין בערעור, המבקש לא מסר בהודאתו כי יצא מהתא במסלול התואם את העקבות הזרות, ובפועל – בהתוודותו, או בהודאותיו – אין כל התייחסות, או הסבר לקיומן של העקבות הזרות. משכך, השופט י' דנציגר קבע כי: "קיומן [של שלוש עקבות הנעל הנ"ל– תוספת שלי – ח"מ] עומד אפוא בסתירה מהותית לאופן התרחשות הרצח, כפי שתואר על ידי המערער" (בפיסקה 293 לחוות דעתו).