על מהימנות הממצאים. בין היתר, המבקש טוען כי פרטים מוכמנים אלה "הושתלו" במוחו על-ידי החוקרים, או הובאו לידיעתו באמצעים שונים, או נבעו מניחושיו בדבר אופן ביצוע הרצח.
אתאר את טענות המבקש בעניינים אלה ואתייחס אליהן בקיצור נמרץ.
134. המבקש טוען, ביחס לידיעתו על כך שלא ניתן היה לנעול את דלת התא מבחוץ (נתון, אשר נקבע לגביו כי לא היה אפילו בידיעת החוקרים בעת שהמבקש מסר אותו במסגרת הודאתו, ואף שופט המיעוט י' דנציגר ראה לייחס לו "משקל מכריע") – כי אין לראות בדבריו משום ידיעה על כך שמנעול התא שבו בוצע הרצח לא איפשר נעילה מבחוץ.
135. טענה נוספת שבפי המבקש נוגעת לזווית העמידה של המנוחה בעת ביצוע הרצח, שנתמכה בחוות דעת עוזיאל ז"ל, ואף לא נשללה על-ידי אלכס פלג, המומחה מטעם ההגנה. לגבי ראיה זו, שנמצאה גם היא כבעלת משקל "מכריע", אף בידי שופט המיעוט י' דנציגר (ראו בפיסקאות 302 ו-313-311 לחוות דעתו) – טוען כעת המבקש כי זו נעדרת בסיס עובדתי ממשי. בדומה, המבקש טוען כי אין לייחס משקל כלשהו לשיחה שערך עם ג'נאח, מעבידו, בערב בו בוצע הרצח, ראיה אשר נקבעה כמחזקת באופן משמעותי את מסכת הראיות המבססת את הרשעתו של המבקש. נוסף לכך, נטען כי התנהגותו לאחר המעשה היתה לא הגיונית, אם היה מדובר במי שמנסה להסתיר את העובדה שביצע רצח, וכן נטענו טענות לגבי המצב בו נמצאו נעלי המבקש, והעובדה כי לא נמצא עליהן דם. לבסוף, המבקש גורס, ביחד לעדותה של גב' רות נשרי, פסיכולוגית בית הספר, שסברה תחילה כי האדם שראתה בחדר המורים ועורר את חשדה בשל התנהגותו הנסערת היה הגנן – כי יש בעדות זו חולשה.
המבקש טוען בנוסף כי הצטרפותן של השגותיו לגבי שלל ראיות "ישנות" לאלה החדשות שהציג – מצדיקה קיום משפט חוזר בעניינו.
136. אין בידי לקבל את טענות המבקש בעניינים אלה, שנדונו בהרחבה במסגרת פסקי הדין שניתנו על-ידי הערכאות השונות (ראו, למשל: פיסקה 90 לחוות דעתו של השופט י' עמית בפסק הדין בערעור לגבי הודעת הגב' נשרי; פיסקאות 186-176 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר ופיסקאות 80-76 לפסק דינו של השופט י' עמית לעניין השיחה עם ג'נאח; פיסקאות 157-150 לפסק דינו של השופט י' דנציגר לעניין היעדר
--- סוף עמוד 80 ---
האפשרות לנעילת הדלת מבחוץ; פיסקה 97 לפסק דינו של השופט י' עמית לעניין הבדיקות שנערכו בנעלי המבקש). אין זה המקום, במסגרת בקשה לעריכת משפט חוזר, לשוב ולדון בטענות הנ"ל, שאינן מבוססות על תשתית ראייתית נוספת, אינן מעוררות חשש ממשי לעיוות דין והן נושאות אופי ערעורי מובהק, תוך העלאת השערות ספקולטיביות. טענות אלה, כמו גם טענות ערעוריות נוספות, השזורות לכל אורך הבקשה למשפט חוזר – נבחנו כאמור לעומק בידי בית משפט זה ועל-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ונמצאו כבעלות משקל ראייתי מספק. לפיכך אין צורך להתערב כאן בממצאי העובדה והמשקל שנקבעו בידי ערכאות אלה ולאפשר את העלאת הטענות הנ"ל מחדש, בייחוד כאשר טענות אלו לא נתמכו בראיות חדשות בעלות משקל, או בקו טיעון שונה באופן מהותי מזה אשר נבדק בידי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש.