ו-"מה הסיכוי שארבעת כתמי הדם שנמצאו על מיתקן התליה של נייר הטואלט בתא השלישי (שלפחות אחד מהם הוא כתם דם של המנוחה), נעשו מיד לאחר הרצח, בהנחה שהאדם שהטביע שלוש עקבות הנעל, עבר מהתא השני לתא השלישי מיד לאחר הרצח?".
וכך השיב המומחה בבל לשאלות הנ"ל בחוות דעתו השנייה (נספחים 45-44 לבקשה למשפט חוזר):
"... העובדה שהדם שהתפשט על מכסה האסלה זרם על גבי עקבת הנעל, פירושה שהעקבה הזאת נעשתה זמן קצר אחרי סיום הדקירות, מפני שזרימת הדם על מכסה האסלה היתה נפסקת פחות משעה אחת אחרי הדקירות. העובדה שנשארה עוד כמות מסוימת של דם על סוליית הנעל אחרי העקבה הראשונה (שעל מכסה האסלה), פירושה שיתר שתי העקבות, על מיכל ההדחה ועל הצד העליון של הקיר המפריד, נעשו זמן קצר מאד אחרי עקבת הנעל הראשונה, כי אחרת הדם על סוליית הנעל היה מתיבש או נעלם משפשוף.
בהתבסס על הנ"ל, מסקנתי היא כי כתם הדם של המנוחה, שנמצא על מיתקן התליה של נייר הטואלט בתא השלישי, הועבר לשם ע"י מישהו שעבר מתא 2 לתא 3 מיד לאחר הרצח או לא יותר משעה אחרי הרצח" (ההדגשה שלי – ח"מ).
הנה כי כן, להימצאות דמה של המנוחה בתא השירותים השלישי (אשר דומה כי אף המשיבה סבורה כי היא בגדר "ראיה חדשה"), נודעת חשיבות מסוימת, שכן היא תומכת בפרשנות בדבר נתיב ההימלטות של הרוצח, באופן המנוגד לזה שהציג המבקש במסגרת השחזור. אכן בניגוד לאפשרות הימצאות דמה של המנוחה בתא השני, בו בוצע הרצח (כפי שנקבע, בשגגה, בחוות דעת מאיה פרוינד האמורה) – הרי שבראיה זו (ובפרשנות שניתנה לה במסגרת חוות דעת בבל השנייה), יש פוטנציאל להחליש את
--- סוף עמוד 94 ---
גירסת המשיבה באשר לדרך שבה נוצר כתם הדם הנ"ל. גישת המבקש, לפיה ישנה זהות בין מטביע העקבות הזרות (שהוסכם, כאמור, כי אין זה המבקש), לבין מי שהשאיר את הכתם על מתקן נייר הטואלט, איננה נעדרת לפיכך בסיס, ועשויה לחזק דווקא את התיזה לפיה מסלול ההימלטות של הרוצח היה דרך מעבר מהתא השני לתא השלישי. כאמור, הדבר מנוגד להדגמת המבקש בשחזור, ועשוי להשליך על נכונות השחזור, והדבר תואם לעומת זאת, לגירסתו של א"ח, שטען כי א"ק נמלטה בקפיצה אל התא הסמוך.
162. יחד עם זאת, ראיה זו איננה ניצבת לבדה על רגליה שלה והמשקל שיש לייחס לה הוא מוגבל. האפשרות כי כתם הדם על מתקן נייר הטואלט נוצר על-ידי אחד מהנוכחים בזירה שעות לאחר ביצוע הרצח, אשר העביר את כתם הדם מתא השירותים השני אל השלישי, כפי שטוענת המשיבה, איננה משוללת כל יסוד והיא יכולה לעלות אולי בקנה אחד עם ההסברים שניתנו לתעלומת עקבות הנעליים הזרות במסגרת פסקי הדין בהליכים הקודמים. אולם שאלה זו דורשת ליבון נוסף, בייחוד לנוכח סימני השאלה בנוגע להיתכנות נזילת הדם על גבי העקבה. אכן, לא מן הנמנע שהגורם שהטביע את עקבות הנעליים הזרות (ובכללן את העקבה שעל גבי מכסה האסלה) הוא אשר הותיר גם את כתם הדם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט בתא השלישי. יחד עם זאת בהינתן שהעקבות הזרות אינן שייכות למבקש, וסימני השאלה שהתעוררו סביב האפשרות העקרונית לנזילת הדם על גבי העקבה שעות לאחר הרצח – אין לשלול את עמדת המומחה בבל כי אף כתם דם זה נוצר רק במועד הרצח, או בסמוך לו (ולא על-ידי מחלצים אלמונים, כפי שגורסת המשיבה).