173. אין בידי לחזור בהקשר זה על מכלול הנתונים שהובאו במסגרת הבקשה למשפט חוזר ככאלה המוכיחים לכאורה את אשמתה הנטענת של א"ק, אולם אציין בכלליות, כי למעט מקרה אחד (הטענה כי א"ק מסרה ל-א"ח כי קפצה, כביכול, לאחר ביצוע הרצח אל התא הסמוך – נתון עובדתי, שעדיין שנוי במחלוקת) – טענותיו של א"ח לגבי אופן ביצוע הרצח, כביכול, על-ידי א"ק, היו יכולות להגיע לידיעתו של א"ח מהפרסום הרחב שהרצח זכה לו, והחומרים השונים מתוך התיק שנוהל כנגד המבקש, אשר דלפו, למרבה הצער, לגורמים רבים ברחבי המדינה. אף הנתון "המוכמן" שעליו המבקש מתבסס, שלפיו א"ח "ידע" כי א"ק נשכה, כביכול, את המנוחה בצווארה באזור הדקירה – איננו נתמך בראיות פורנזיות לקיומה של נשיכה כזו. בהקשר זה יש לציין, כי בתאריך 02.09.2018 פנה בא-כוח המבקש אל המרכז הלאומי לרפואה משפטית ב"בקשה לקבלת חוו"ד רפואית משפטית מד"ר חן קוגל", לגבי מספר סוגיות שברפואה משפטית, ביניהן אף הטענות לסימני נשיכה במקום הדקירה ושאלת האפשרות לנזילת דם מגופה, אולם ניכר כי בהמשך המבקש זנח את האפשרות לקבל חוות דעת רפואית בנושא האחרון, והוא התמקד רק בשאלת נזילת הדם.
לצד האמור, יש להזכיר גם כי תמצית הטיעונים הנוגעים לחקירתם של א"ח ושל א"ק נכללו גם במסגרת הבקשה להוספת ראיות שהוגשה לבית משפט זה (ראו: הבקשה להוספת ראיות והתגובה לה מטעם המשיבה, בפיסקאות 135-110; נספחים ה'-ו' לתגובת המשיבה), אולם החלטת בית משפט זה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי רק לגבי חלק מהראיות שהוצגו בבקשה הנ"ל, מלמדת כי בית משפט זה – לא ראה בעבר לייחס משקל של ממש להודעתו של א"ח, וליתר הראיות שהוגשו בשעתו ביחס לפרשה האמורה.
174. אשר ל"הודאות" שהשמיעה, כביכול, א"ק באזני חברתה ע"ג ז"ל, הרי שטענות המבקש בעניין זה נשענות על שברי אמירות שנשמעו לכאורה מפי א"ק וצוטטו על-ידי כלי קיבול ששמעו אותם דברים. היכולת לשפוט אמירות אלה, ככל שהן נאמרו בנוסח ובאופן שאותו המבקש מציג בשיחה בין א"ק ל-ע"ג ז"ל, היא מוגבלת למדי. זאת, בשים לב לכך שקבילותן מוטלת בספק רב בהיותן עדות מפי השמועה, והעובדה כי הן נאמרו
--- סוף עמוד 99 ---
במסגרת שיחה בין שתי מטופלות, אשר מצב בריאותן הנפשי, באותה עת, היה רעוע. על כן, מרבית הטענות שנטענו על-ידי המשיבה בפרשה זו לגבי היות הדברים (ככל שנאמרו) בחזקת עדות מפי השמועה שאיננה קבילה – מוסכמות עליי (פרשת "התוודותה" של א"ק בפני גורמים שונים, מזכירה בהקשר זה פרשה אחרת, שנדחתה מכל וכל על-ידי בית המשפט המחוזי ולא הועלתה שוב, בנוגע לדברים שאמר כביכול המדובב למדובבים נוספים, שלפיהם הוא "דובב אדם חף מפשע"; על פרשיית "המדובבים הנוספים", ראו בעמ' 89-81 לפסק הדין הראשון).