33. לעניין זה אדגיש כי לא נסתר מעיני האמור בסעיפים 31-32 לסיכומי הנתבעים וההפניות לעדותו של התובע בחקירתו בעניין זה ולפיו עת נשאל ע"י ב"כ המתנגדים מדוע לא הייתה זו המנוחה ששוחה עם הנוטריון בטלפון השיב, עמ' 65 ש' 18-27:
"ש. עו"ד --- שאל אותך למה אמא לא מדברת איתך?
ת. גם אם תדבר איתה היא לא תדע על מה, היא לא יודעת כל כך טוב עברית ולא מושגים טכניים כמו שאתה מצפה ממנה.
ש. היא ניהלה שיחות עם אנשים בעברית בכל זאת, בעברית דלה?
ת. כן כן, אבל לא מושגים טכניים.
ש. מה טכני בלבקש מעו"ד לבוא ולעשות צוואה?
ת. היא אמרה 'תעשה את זה בשבילי, אני לא יודעת'.
ש. הידידה שלך נ.ג העידה כאן שמספר ימים לפני כן אמא ניהלה שיחות מאוד ערניות עם דר' ד', אז את שיחת הטלפון עם עו"ד --- לא יכלה לבצע?
ת. מר שי, אני מצטער, אבל היא לא רצתה. היא רצתה שאני אעשה את זה, בסדר? מספק אותך?
אין בתשובות התובע כאמור לעיל, כדי לגרוע מהמסקנה הברורה כי המנוחה דברה עברית, וכי כי לנוכח נוסח הצוואה ולשונה הפשוטה הוראותיה הובנו על ידה וזאת בפרט שאף טענת הנתבעים בעניין זה התמצתה בתחילה בטענה כי המדובר במושגים שלא היו שגורים בפיה של המנוחה.
34. עוד שוכנעתי כי הנוטריון הקריא, הסביר ווידא עם המנוחה שהיא מבינה את האמור בצוואה אשר כאמור הינה קצרה ופשוטה, ראו לעניין זה עדותו בעמ' 9 ש' 14-18:
"ש. אני מבין שהגעת למנוחה ביום החתימה והקראת לה את הצוואה?
ת. נכון.
ש. האם במהלך הקראת הצוואה היא הפסיקה אותך ושאלה שאלות?
ת. בטח, הקראתי לה בקשב רב, לאט, שאלתי אותה בכל פסקה אם היא מבינה את המשמעות ורק לאחר שאישרה לי המשכתי הלאה.
35. כמו כן לא מצאתי כל ממש בטענות המתנגדים באשר לתרשומת הפנימית שערך הנוטריון והרמיזה כי זו לא נערכה בזמן אמת וכי היא אינה מתיישבת עם עדותו של הנוטריון.
באישור הנוטריוני לעשיית צוואה מצויין כדלקמן:
"1. ניצבה לפני גב' ל.א (להלן – "מצווה") שזהותה הוכחה לי על ידי צילום תעודת זהות מספר -- שניתנה על ידי משרד הפנים ב--- ביום 27.05.91 י"ד סיון תשנ"א וכן הציגה בפני דרכון ישראלי שמספרו ---.
2. אמרה המצווה את דברי הצוואה שרשמתי במסמך המצורף והמסומן באות "א".
3. השתכנעתי כי המצווה שומעת ומבינה את השפה העברית שבה נרשמו דברי הצוואה.
4. קראתי בפני המצווה את דברי הצוואה כפי שרשמתי אותם כאמור והמצווה הצהירה מרצונה החופשי כי זוהי צוואתה".