64. לעניין זה אדגיש כי את ה"חסר" בחוות הדעת של ד"ר ד' על קשייה לרבות הקשיים עליהם הצביע ד"ר פניג ניתן להשלים באמצעות עדותו של ד"ר ד' ושאר העדויות והראיות שהובאו על ידי התובע. לעניין זה אפנה לתצהיר עדותה הראשית של העדה נ.ג ס' 15-18 בהם הצהירה כי נכחה במעמד הבדיקה וכי המנוחה ניהלה שיחה ערנית עם הפסיכיאטר , חייה , נישואיה על אופרות ומלחינים.
כן ראו עדותה בעמ' 31 ש' 11עד הסוף ובהמשך עמ' 32 ש' 1-8:
"ש. העיד פה רופא שהעיד שהיית נוכחת בבית של המנוחה?
ת. כן.
ש. למה?
ת. באותו יום באתי עם א.א הבן שלה לבית של אמא שלו והבאתי בלנדר שהיה לו בבית בתקופה הזאת היתה לגב' ל.א מטפלת והבאתי בלנדר שלי ללמד איך משתמשים כי היא לא ידעה ובאותה תקופה היא אכלה אוכל טחון אז רציתי ללמד אותה איך עושים אז לימדתי את המטפלת ואחרי איזה שעה או שעה ומשהו נכנס בן אדם הביתה וזה היה פסיכיאטר, דר' פסיכיאטר, הוא נכנס לחדר של ל.א ועמדתי והסתכלתי מה קורה שם וראיתי את גב' ל.א יושבת ואומרת לו, קודם נתנה לו יד ואמרה לו נעים מאוד, שמי ל.א, נעים לי מאוד להכיר אותך, מאוד שמחה לראות אותך. ואז התפתח שיחה שהיה מדהים. היא התחילה לספר לו על אופרות באיטליה ועל המלחין ורדי, על החיים שלה באיטליה, על תצוגות אופנה, זה היה משהו מדהים. אותה מטפלת הודית שהיתה אצלה עשתה כל הזמן עם הכתפיים שהיא ככה מדברת בגיל שלה. היא נתנה לו יד וכבוד שביקרת אותי בבית. פשוט מדהים, מדהים לראות את המפגש ביניהם.
ש. באיזו שיחה היא דיברה איתו?
ת. עברית.
ש. המטפלת ידעה עברית?
ת. קצת עברית ואנגלית.
ש. כמה זמן התנהלה השיחה בין הפסיכיאטר למנוחה?
ת. משהו כמו חצי שעה, לא זוכרת להגיד בדיוק, אבל בערך חצי שעה.
ש. ומה הוא שאל אותה?
ת. איך היא מרגישה ומה היא אוכלת אז היא התחילה לספר על המאכלים האהובים שלה, שהיא אוהבת מאכלים איטלקיים כמו פיצה, כמו לשתות קפה מכונת אספרסו, היא אפילו שאלה אם הוא רוצה לשתות קפה אספרסו, אז היא אומרת למטפלת אל תשכחי להגיש לו את הקפה בצלוחית וגם בכוס, כי בכל זאת הוא בן אדם שנכנס אלינו הביתה, לא בכוס פשוטה.
ש. את ראית אותו היום בבוקר?
ת. כן, ישב לידי.
ש. בחוץ?
ת. כן.
ש. כשהוא יצא אני מבין שהיא אמרה תודה רבה שבאת לבקר אותי?
ת. כן, לא, היא אמרה אני שמחה מאוד שבאת לבקר אותי. היא לא ידעה למה הוא בא".
65. אציין כי עדותו של ד"ר ד' אכן הייתה "בעייתית", ד"ר ד' העיד כי אינו זוכר את המקרה או את המנוחה (עמ' 11 ש' 9-11, עמ' 12 ש' 12, 15 ובשורה 31 "לא זוכר שום דבר, אני רק זוכר מתי היא נולדה, אני עושה את החשבון, היא היתה בת 101".
לאמור מצטרפת העובדה כי "הקלילות" בה העיד ד"ר ד' עוררה אף התרשמותו של בית המשפט כי המומחה אינו מודעת לחשיבות עדותו ולמעמד, עד כי בית המשפט נאלץ להעיר לד"ר ד': "ביהמ"ש: התחושה כי אדוני קצת לא מכבד את המעמד או לא מודע לו. ביהמ"ש יצטרך להחליט על סמך עדותך ואדוני שולף תשובות לא ראויות", (עמ' 13 ש' 16-17).
66. עם זאת ד"ר ד' העיד על הדרך בה הוא נוהג לערוך את הבדיקה והשאלות שהוא שואל את הנבדק עמ' 13 ש' 24 – הסוף ובהמשך עמ' 14 ש' 1-5:
"ש. איזה מידע או שאלות אתה שואל את הנבדק כשאתה צריך להכין חוו"ד ביחס לכשירות של הנבדק לערוך צוואה?
ת. אני יוצר קשר איתו, אני צריך לבדוק מצב נפשי שלו ומצב קוגניטיבי שלו. אני שואל אותו אם הוא יודע מי אני, בשביל מי אני באתי, אני שואל אותו פרטים של ת"ז שלו - שם משפחה, שם פרטי, ת"ז, כתובת. אני שואל אותו איפה אנחנו נמצאים, כתובת איפה אנחנו נמצאים, בשביל מה אנחנו התכנסנו. אני שואל אותו על בני המשפחה שלו, על הזמן, אם הוא מתמצא בזמן, אם הוא מתמצא במקום, אם הוא מתמצא באישיות שלו, אם הוא מתמצא בכל מה שנעשה סביבו, אם הוא מתמצא בארועי החיים שלו – מתי נולד, איפה נולד, מה עשה במשך החיים, מתי התחתן, מתי נולדו ילדים, מתי התגרש, מתי התחתן פעם שנייה. אני שואל אם היו לו בעיות נפשיות בעבר, אם פעם פנה לעזרה נפשית כלשהי, איך הוא הרגיש מבחינה נפשית במהלך החיים שלו, אם אין לו תלונות נפשיות כרגע, אני מעריך את ההתנהגות שלו, את יצירת הקשר איתו בבדיקה, את האפקט שלו – אם הוא נראה מוטרד. אני מעריך את הליך החשיבה שלו – אם הוא עונה לעניין, או לא לעניין, אם אפשר להבין מה שהוא מדבר או אי אפשר להבין מה שהוא מדבר. אני מעריך את החשיבה שלו מבחינה אם יש לו מחשבות שווא, מחשבות לא נכונות או שאין לו את המחשבות האלה. אני מעריך אם יש לו מחשבות לפגיעה עצמית או פגיעה של אנשים אחרים, מחשבות אובדניות".