106. בענייננו, יש מקום לבחון את נסיבות עריכת הצוואה ושאלת מעורבות התובע בעריכתה בין אם במסגרת מבחן המשנה לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת ובין אם כעילה העומדת בפני עצמה וזאת לאור טענות הנתבעים.
107. לטענת הנתבעים בסיכומיהם התובע היה "המוציא והמביא" סביב סוגיית הצוואה ופועלו המשמעותי בכל חוליה וחוליה בשרשרת מהווה התערבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה באופן שבו יש להביא לפסלותה. לטענתם אין כל ספק כי המנוחה לא יזמה את עריכת הצוואה והתשתית העובדתית שהובאה מעידה כי המנוחה לא הייתה במצב בו יכלה ליזום או להבין את פעולת עריכת הצוואה במועד הרלוונטי.
108. סעיף 35 לחוק הירושה שכותרתו :"צוואה לטובת עדים וכו'" קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה".
109. ביסוד הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונחת חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338 (להלן: "פרשת שטיינר"); ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837). הסעיף קובע שלוש חלופות שבהתקיים אחת מהן יש להביא לבטלות הוראה לטובתו הקיימת בצוואה, זאת גם אם יוכיח שלא התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המצווה ואלו הן: הוראת הצוואה מזכה מי שערך אותה; הוראת צוואה מזכה מי שהיה עד לעשייתה; הוראת הצוואה מזכה את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
110. בפסיקה נמצאה אבחנה בפרשנות אשר ניתנה לחלופות השונות בסעיף 35 לחוק הירושה. בעוד שהביטוי "מי שערך את הצוואה" פורש באופן דווקני ומצמצם כמתייחס לתהליך העריכה הלשונית של המסמך ויצירתה תוך שנקבע כי פעולות הזוכה, ככל שהיו קודם לעריכת הצוואה או לאחר עריכת הצוואה, לא יפלו בגדרו (ראו ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד (1) 19, 30 (להלן: "פרשת בוטו"), הרי שהביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" פורש באופן רחב ובפרשת בוטו הגדיר אותו בית המשפט כ"עילת עוללות". במסגרת זו הרחיב בית המשפט את הביטוי והחילו גם על השלבים שקדמו לתחילת הליך ניסוח המסמך. כך, נקבע, כי גם מי שנטל חלק בהכנה ובתכנון של הצוואה יכול וייחשב כמי שנטל חלק באופן אחר בעריכתה (ש' שוחט, פגמים בצוואות, בעמ' 354-355).
111. הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן על פי נסיבות המקרה והמבחן – אם פלוני לקח חלק בעריכת הצוואה אם לאו – הוא, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר. השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר – תיפסל הצוואה. הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה (ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב תק-על 2004 (4) 154 ו- בע"מ 1801/16 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו, 30.3.16]). לעניין זה יודגש כי לא תוכנה של הצוואה הוא שקובע את קיומה של אי ההגינות שהשפיעה, אלא הליכי עריכתה. השפעה אפשרית נלמדת מהשתתפות בהליכי עריכת הצוואה. באין השתתפות, אין להסיק השפעה אפשרית ממה שכתוב בצוואה עצמה, אפילו הוגדל בה חלקו של הנהנה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502).
112. אין חולק כי מהעדויות שנשמעו בפניי עולה, כי התובע הוא שיצר את הקשר עם הנוטריון --- אשר ערך את הצוואה. כמפורט לעיל, עת דנתי באריכות בתצהיר עדותו הראשית של הנוטריון ועדותו קבעתי כי זו הייתה אמינה ומהימנה עליי. כאמור לעיל בתצהיר עדותו הראשית הצהיר הנוטריון כי התובע התקשר אליו ומסר לו שאמו רוצה לערוך צוואה וביקשה ממנו לדאוג לעו"ד שיערוך עבורה את הצוואה. הנוטריון שאל את התובע מדוע אמו אינה מתקשרת בעצמה וזה השיב שהיא צלולה אך בת 100 שנים וגופנית היא חלשה להבדיל ממצבה המנטלי ולכן בקשה את עזרתו של התובע בעניין זה, ראו לעניין זה עדותו בעמ' 3 ש' 3-6:
"ש. שאלת אותו באותה שיחה מדוע אמו לא יוצרת איתך קשר?
ת. נכון.
ש. הוא אמר שהיא אישה צלולה והוא פונה עבורה?
ת. נכון, כמו שכתוב בתצהיר".