116. בענייננו, והוא העיקר: הוכח כי במועדים המשמעותיים ביותר לעריכת הצוואה והחתימה עליה התובע לא היה נוכח ביחד עם המנוחה והיה קשר ישיר ובלעדי בין המנוחה לבין עורך הצוואה הנוטריון.
ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3) 101, נפסק כי אם המצווה נפגש עם עורך הדין ומוסר לו את הוראותיו, ניתן לרוב לגרוס, כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה אין בה משום נטילת חלק בעריכתה, שכן שיקול דעתו העצמאי של עורך הדין והקשר הישיר שנוצר בינו לבין המצווה, יש בהם כדי לנתק את הקשר בין אירוע העבר לבין פעולתו של עורך הדין ויש בהם כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה.
ראו לעניין זה סעיפים 7-10 לתצהיר עדותו הראשית של הנוטריון בהם הוא מפרט את המפגש הראשון עם המנוחה מיום 19.9.2017 שנערך בביתה ביחידות לאחר ש"אמרתי למר א.א ולמטפלת שאני מבקש שיצאו מהדירה, שאני רוצה לדבר עם המצווה ביחידות ושאקרא להם אחרי שאסיים וכך עשו", ס' 8 לתצהיר עדותו הראשית). בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית מפרט הנוטריון את התרשמותו מהמנוחה במפגש שארך כחצי שעה, היותה רז וחלשה "אבל דיברה בהגיון במשפטים שלמים ובעברית נכונה", והחלטתה שהתובע יירש אותה. בסעיפים הבאים לתצהיר עדותו הראשית, הצהיר כי לאחר שסיים לשוחח עם המנוחה קרא לתובע ולמטפלת, חזר עמם לדירה ולפני שעזב ביקש את ת.ז של התובע, קבע עם המנוחה ליום 24.9.2017 (מיד לאחר החג) וכי יגבה תשלום בסך של 4,000 ₪. בפרק הזמן שעד לפגישה השנייה ערך את הצוואה ובדק מהם פרטי רישום הדירה שכן המנוחה לא ידעה למסור לו פרטי גוש וחלקה או להראות לו נסח, ראו לעניין זה אף עדותו בעמ' 5 ש' 20-23: "כן – הדירה, שדרך אגב היא לא ידעה לומר לי פרטים עליה, אני הוצאתי לאחר מכן נסח ובענייני כספים היא לא ידעה לפרט לי מה יש לה ואיפה הם נמצאים. דרך אגב, אם אנחנו כבר מדברים על דברים שלא ידעה – היא גם לא ידעה את מס' ת"ז של א.א, אני שאלתי אותו". בסעיף 15- 17 לתצהיר עדותו הראשית פרט את מעמד החתימה על הצוואה שאף בהם וכפי שהצהיר ביקש מהמטפלת והתובע לצאת מהדירה, ראו לעניין זה עדותו בעמ'5 27- הסוף.
117. לאור כל האמור שוכנעתי באופן ברור כי התובע לא נטל חלק בעריכת הצוואה.
שאלת הגיונה של הצוואה ומבחן הנישול
118. לאחר שדחיתי כמפורט לעיל את הטענה בדבר מעורבות התובע בעריכת הצוואה הן כעילה עצמאית ונפרדת והן כחלק מבחינת נסיבות עריכת הצוואה והטענה להשפעה בלתי הוגנת יש לעבור ולבחון את תוכנה והגיונה של הצוואה כמו גם את מבחן הנישול אשר להתקיימותו טוענים הנתבעים.
119. בהלכת מרום מפנה כב' השופט מצא למבחן הגיונה של הצוואה. על פי מבחן זה, בכדי לקבוע האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, יש לבחון האם הצוואה סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. השופט יוכל לבחון זאת באמצעות הראיות המובאות לפניו: "מן הראיות הבאות לפני בית-המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה... מנגד, כאשר תוכן הצוואה נראה בלתי סביר, יש מקום לבדוק היטב את כשרות הצוואה..." (שם, בעמ' 844).
120. לאמור יש להוסיף, כי כלל הוא כי אדם זכאי לקבוע מי יירשו לאחר מותו ועל פיו יישק דבר (ראו למשל ע"א 6198/95 יעקב נ' בראשי, נב (2) 603, 611). הצוואה אינה חייבת לעמוד בהגיונו של צד זה או אחר. מבחן כשירות הצוואה והגיונה הוא באמיתות רצון המצווה בלבד.
מטבע הדברים העדפת בן/בת אחד ע"י מנוח/ה והדרת יתר הילדים מהעזבון מעוררת תהיות ושאלות. במקרה דנא ולאחר שנשמעו הראיות והעדויות התפוגגו לטעמי אותן תהיות שהיו קיימות. לעניין זה יש להדגיש כי בעת עריכת הצוואה אך שניים מתוך 4 ילדיה של המנוחה נותרו בחיים, הבן ר.א והתובע, כך שהטענה לנישול ואופן הצגתה על ידי הנתבעים לוקה ב"אי דיוק" ובעיוות. גילוי "משיכות" הכספים מחשבונה של המנוחה על ידי ר.א וההליך בעניין צו ההגנה יש בהם להסביר את בחירת המנוחה של לצוואת חלק מעזבונה ל- ר.א. כפי שחזרתי והבהרתי חרף הטענות הקשות שהועלו כנגד הבן ר.א, זה בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית ולהעמיד עצמו לחקירה. הבן א' לא היה בחיים בעת עריכת הצוואה שכן הוא נפטר בחודש אוגוסט 2017 טרם נערכה הצוואה. המתנגדים 3 ו-4 ילדיו של הבן המנוח א' בחרו שלא להגיש תצהיר עדות ראשית, ולפיכך פרט לעובדה כי בפני בית המשפט לא עמדה גרסה שלהם באשר לתובענה, הרי שבית המשפט לא יכול היה לעמוד כלל על טיב הקשר שלהם עם המנוחה על מנת לבחון את הטענה לנישולם שלא כדין. העד היחיד כאמור שנתן תצהיר עדות ראשית הוא המתנגד 1 א.אר בנו של הבן ו.א ז"ל ואשר לגביו התרשם בית בית המשפט כי היה זה רצונה של המנוחה שלא לצוות לו חלק בעזבונה.
המתנגד 1 נחקר לעניין זה והאמור בעדותו לעניין זה מדבר בעד עצמו, ראו עדותו בעמ' 25 ש' 4-23:
ש. אתה הנכד של המנוחה?
ת. כן.
ש. בן של מי?
ת. ו.א ז"ל.
ש. למה דוד שלך ר.א לא בא לתת עדות?
ת. היום?
ש. כן.
ת. לפי מה שאני מבין
ש. לא עדות, תצהיר בכלל?
ת. לא יודע מה העמדה המדויקת שלו.
ש. אתה לא בקשר איתו?
ת. לא.
ש. למה שאר הנכדים לא נתנו תצהיר משלהם?
ת. הם הצטרפו.
ש. הם הכירו את המנוחה?
ת. בודאי. לא רק שהכירו גם היו.
ש. דיברו עם המנוחה?
ת. בודאי.
ש. אז למה לא באו לתת עדות?
ת. אין לי מושג, אני באתי לתת עדות והם הצטרפו לעדות שלי בהסכמה.