--- סוף עמוד 52 ---
המשקיע, שכן ההנחה היא שהדיווחים הנדרשים ממנו והנמסרים לרשויות הפיקוח, נועדו להיחשף בפני המשקיע לצורך קבלת החלטותיו. באין קשר ישיר בין המשקיע לבין החברה הציבורית שניירות הערך שלה מוצעים לציבור או נסחרים בבורסה, משמשות רשויות הפיקוח, אליהן נמסרים הדיווחים, כחוליות קישור בין החברה לבין המשקיע. הטעיית הרשויות בדיווח לקוי, משמעה הוא, אפוא, הטעייה בה בעת של המשקיע, שאליו מיועד המידע בסופו של יום (פסרמן-יוזפוב בספרה, בעמ' 601-602).
הלכת הצפיות
161. היסוד הנפשי מסוג "מטרה" מצריך קיום ראיות ישירות או נסיבתיות כי מטרת הנאשם בהפרת חובות הדיווח היתה להטעות משקיע סביר. אולם, גם אם דרישה הוכחתית זו אינה מתקיימת, ניתן להיזקק להלכת הצפיות, שמשמעה בהקשר זה הוא כי יש לראות את מודעות הנאשם להתממשות ההטעייה של משקיע סביר כאפשרות קרובה לוודאי כשקולה לקיום מטרה להטעות משקיע סביר.
162. הלכת הצפיות נימנית על הדין המהותי, להבדיל מהדין הראייתי, והיא נועדה להשוות בין כוונה פלילית לבין מודעות לקיומה של הסתברות בדרגה קרובה לוודאי להתרחשות התוצאה המהווה יסוד מיסודות העבירה. סעיף 20(ב) לחוק העונשין קובע, כי "לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".
163. המונח "כוונה" מוגדר בסעיף 20(א)(1) לחוק כ"מטרה" לגרום לתוצאות המעשה, והוא מכוון לעבירות שהתוצאות מהוות חלק מפרטי העבירה, וכך גם מתפרש עקרון הצפיות הסטטוטורי שבסעיף 20(ב) לחוק.
164. בהוראות מעבר בחוק העונשין נקבע בסעיף 90א(2) כי בכל מקום בחיקוק שנחקק לפני תחילתו של תיקון 39 לחוק העונשין ושבו היסוד הנפשי שבעבירה בא לידי ביטוי במונח "כוונה", כי אז מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח כמניע שמתוכו נעשה המעשה, או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל פ"ד נה(5) 729, 746-751 (2001); ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א' 593 (1984) (להלן: פלר, יסודות בדיני עונשין)).
--- סוף עמוד 53 ---
165. כפי שצויין לעיל, העבירה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך היא עבירה התנהגותית שאינה כוללת בתוכה את תוצאת ההטעייה כיסוד בעבירה. בעבר, עלתה שאלה באיזו מידה חלה הלכת הצפיות על עבירות התנהגותיות, שעניינן אינו מוסדר במישרין בסעיף 20 לחוק העונשין.