המניע החיצוני ביחס ליסוד הצפיות
219. נטען על-ידי המשיבים ביחס ליסוד הנפשי כי המניע לפעולתם בענין אי צירוף דו"חות החברות הכלולות היה קשור בדאגה לטובת החברה ובעלי מניותיה, וכדי להפיס את דעת חב' ישקר שביקשה להתגונן מפני גילוי סודותיה העסקיים. בהעלאת טענה זו מבקשים המשיבים לשלול קיום יסוד נפשי מסוג צפיות בעניינם.
220. גם אם נקבל כהנחת מוצא את הסברי המשיבים בדבר המניע שהינחה אותם להשמיט את דו"חות החברות הכלולות, עדיין מדובר במניע שהוא חיצוני ליסודות העבירה. זוהי המוטיבציה שהביאה את מבצעי העבירה לעבור אותה ויש להבחין בין המניע לבין המטרה לענין זה; כדבריו של הנשיא א' ברק בענין פולק (שם, פסקה 16; ראו גם בענין רייך לעיל).
221. בענייננו, המניע אינו נמנה על היסוד הנפשי בעבירה. הדרישה המצויה בסעיף 53(א)(4) לחוק – "כדי להטעות משקיע סביר" אינה מחשבה פלילית מסוג "מניע" אלא מחשבה פלילית מסוג "מטרה". התכלית ביסוד הוראה זו היא הגנה על יעילות שוק ההון, וקיומו של מידע אמין וזמין בידי המשקיע הסביר; התכלית בהוראת חוק זו היא למנוע מהלכים שישללו מידע מהמשקיע ויפגעו ביעילות שוק ההון על-ידי הזרמת
--- סוף עמוד 75 ---
מידע מוטעה וחסר לעיונם של ציבור המשקיעים, שעל בסיסו הוא מקבל החלטות השקעה. המניע להכללת הפרט המטעה אינו מעלה ואינו מוריד. מניעת המטרה של הטעיית המשקיע הסביר היא המונחת ביסוד האיסור על הכללת פרט מטעה. לא המניע כי אם המטרה הניצבת לנגד עיניו של הנאשם, היא הקובעת אם נתקיים היסוד הנפשי בעבירה.
222. המשקיע הסביר מניח, וזכאי להניח, כי התאגיד המדווח פועל על-פי חוק. הוא יודע כמו כן כי רשות ניירות ערך פועלת להגנה על ענייניו בשוק ניירות הערך. מקום בו דו"חותיהן של חברות כלולות אינם מצורפים לדו"ח התאגיד המדווח, יניח המשקיע כי על התאגיד לא היתה חובה לצרפם, בין בשל היותם בלתי מהותיים, ובין מחמת פטור מצירופם שניתן על-ידי הרשות. בהתקיים כל אחת מאפשרויות אלה, מניח המשקיע כי לא הוחסר ממנו מידע מהותי, שהיה בו כדי להשפיע על החלטת ההשקעה שקיבל. אם הדו"חות אינם מהותיים, אזי לא הוסתר ממנו מידע חיוני; אם רשות ניירות ערך נתנה פטור מגילוי הדו"חות, מניח המשקיע כי הענין נשקל בטרם הוחלט על הפטור, ונמצא כי עניינו של המשקיע לא ייפגע כתוצאה ממתן הפטור. בנסיבות אלה, עשוי המשקיע להניח בטעות כי אין לו זכות לדרוש, ואין לו גם צורך בעיון בדו"חות החסרים, ועל כן לא יפנה לרשות בתלונה על העדרם של הדו"חות ובדרישה לחשיפתם. לפיכך, במובנים אלה, באי צירוף דו"חות החברות הכלולות לדיווחי חב' דסק"ש יצרו המשיבים מצג מוטעה בפני המשקיע לפיו במסגרת דו"חות התאגיד המדווח לא נמנע ממנו מידע מהותי שהיתה לו זכות לקבלו על-פי דין. מורכבות הנסיבות כפי שנותחו לעיל, מלמדת כי מצג זה שהוצג על-ידי המשיבים כלפי המשקיע נעשה, למצער, מתוך ראיית אפשרות הטעייתו כאפשרות שהסתברותה להתממש קרובה לוודאי.