31. , ביחד עם סעיפים 1 ו-36 לחוק זה, ותקנות 1 ו-23 לתקנות עריכת דו"חות כספיים שנתיים. ביחס לתקופה שקדמה לשנת תשנ"ג – מדובר בעבירות על תקנות 1, 51, 53, ו-61 לתקנות עריכת דו"חות כספיים. כמו כן, הואשמו הנאשמים בביצוע 13 עבירות של אי-קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך וגרימה להכללת פרט מטעה בדו"חות ביניים, עבירות על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, וסעיפים 1 ו-36 בו, ותקנות 1, 13 ו-44 לתקנות דו"חות תקופתיים ומיידיים; לפני תיקון תשנ"ז מיום 31.3.97 – מדובר בעבירות על תקנות 1, 13 ו-42 לתקנות אלה.
32. בפתח ההליך, הורשע הנאשם 4, מר עמוס בנקירר, על-פי הודאתו. הוא נידון ל-12 חודשי מאסר על תנאי, ולתשלום קנס בסך של 230,000 ש"ח. יתר הנאשמים, המשיבים בענייננו, וכן מר יעקב אשל, הנאשם 6, כפרו באשמה שיוחסה להם בכתב האישום.
פסק הדין של בית משפט השלום
הכרעת הדין
33. בית משפט השלום הרשיע את המשיבים ואת יעקב אשל בביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הוא קבע כי שלוש החברות הפרטיות עונות להגדרת "חברות כלולות" ביחס לחב' דסק"ש על-פי התקנות; כי בניגוד לחובה שבדין, הדו"חות הכספיים של חברות אלה לא צורפו לדו"חות הכספיים של חב' דסק"ש שהוגשו לבורסה ולרשם החברות בשנים 1990 עד 1995; כי הנאשמים אישרו כי ידעו על חובת צירופם של הדו"חות הכספיים של חב' ישקר לדו"חות חב' דסק"ש המוגשים לשלוש הרשויות, והיו מודעים להגשת בקשה לרשות לפטור את החברה מצירוף דו"חות החברות הכלולות לדיווחיה לרשות, ואשר נדחתה. בית משפט השלום קבע, על יסוד ראיות שהובאו בפניו, כי הנאשמים החליטו במודע שלא לצרף את הדו"חות הכספיים של שלוש החברות הכלולות לדו"חות חב' דסק"ש שהוגשו לבורסה ולרשם החברות מתוך רצון להסתיר מהציבור את תוכן הדו"חות הכספיים של אותן חברות.
--- סוף עמוד 11 ---
34. בשלב ראשון, דן בית המשפט בטענת התיישנות שהועלתה על-ידי ההגנה, ודחה אותה. הוא פסק כי יש לראות את העבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך כעבירה נמשכת, אשר מועד תחילת מירוץ ההתיישנות לגביה החל רק בשנת 1996, כאשר הדו"חות התקינים והשלמים של חב' דסק"ש, הכוללים את דו"חות החברות הכלולות, הוגשו לרשות ולבורסה. כל עוד לא קויימה חובת החוק להגיש דו"חות שלמים ומלאים כנדרש, נמשכו העבירות ולא התקבעו לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות. מאז תחילת מירוץ ההתיישנות בשנת 1996 ועד להגשת כתב האישום בשנת 1999 לא חלפה תקופת ההתיישנות.