35. בית המשפט ניתח את יסודות העבירה בה הואשמו הנאשמים על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. הוא ציין, מבחינת היסוד העובדתי הנדרש להרשעה, כי זוהי עבירה התנהגותית שלצורך השלמתה לא נדרשת התממשות התוצאה כי המשקיע הסביר אכן הוטעה. מבחינת היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה זו, הוא ציין כי היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי, ובנוסף לכך – מחשבה פלילית מיוחדת מסוג מטרה, במובן כוונה להטעות משקיע סביר. עוד ציין בית המשפט, כי לצורך הוכחת היסוד הנפשי בעבירה זו, ניתן להסתפק בהלכת הצפיות כתחליף למטרה, ובהקשר זה – בקיום מודעות לאפשרות הטעייתו של המשקיע הסביר ברמת הסתברות של קרוב לוודאי.
36. בית משפט השלום קבע, כי ביסוד המעשים של אנשי חב' דסק"ש עמד מניע לרצות את משפחת ורטהיימר, אשר ביקשה כי נתוניה של חב' ישקר לא ייחשפו מטעמים של סודיות מסחרית, וכן מתוך רצון למנוע משבר עם משפחת ורטהיימר. לגישת בית המשפט, מניע זה אינו שולל קיומה של צפייה והסתברות ברמה גבוהה וקרובה לוודאי כי שיטת ההסתרה תגרום להטעיית ציבור המשקיעים בכלל, והמשקיע הסביר, בפרט.
37. בית המשפט קבע, כי הסתרת דו"חות החברות הכלולות מן הציבור באה כדי להטעות משקיע סביר, בכך שבמשך שנים פעל ציבור המשקיעים על סמך מידע חסר, בעודו סבור כי הוא פועל בשוק שבו חובת הגילוי מקויימת במלואה. הנאשמים פעלו במודע ובמתכוון בכך שהשמיטו את דו"חות החברות הכלולות מדו"חות התאגיד המדווח שהוגשו לרשויות הפיקוח המציגות את הנתונים בפני הציבור, בלא לציין את
--- סוף עמוד 12 ---
עובדת ההשמטה כלפי אותן רשויות. הם הראו גמירות דעת בהתנהגותם להטעות את הרשויות בדרכם להטעיית הציבור.
38. עוד ציין בית המשפט, כי אין חולק כי משפחת ורטהיימר התנגדה לגילוי הדו"חות הכספיים של חב' ישקר. לעומת זאת, לא היתה כל התנגדות מצידה לצירוף הדו"חות הכספיים של חב' להבים שבשליטתה, ואילו חב' תפרון כלל לא היתה בשליטתה, ולכן לא קמה מניעה לפרסום דו"חותיהן. חרף זאת, נקטו הנאשמים גם לגבי שתי חברות אלה, בצעדים דומים לאלה בהם נקטו ביחס לחב' ישקר, וצירפו את דו"חותיהן הכספיים של אותן חברות רק לדו"חות חב' דסק"ש שהוגשו לרשות. הטעם לכך היה חששם של הנאשמים כי צירוף דו"חותיהן של שתי החברות האחרות יעורר את הבורסה לגלות כי דו"חותיה הכספיים של חב' ישקר לא הומצאו לרשויות כנדרש. בית המשפט ציין עוד, כי מצבה של חב' תפרון היה קשה אותה עת, וברור ונהיר כי מידע בדבר חברה כלולה הנמצאת בקשיים כספיים ניכרים ומפסידה סכומי כסף רבים הוא חשוב וחיוני למשקיע הסביר השוקל קבלת החלטה בענין ניירות ערך של התאגיד המדווח, אך מידע זה הועלם ממנו. אשר לחב' ישקר – חב' דסק"ש נהנתה מפירות רווחיה של חב' ישקר, ורווחיה של האחרונה הגדילו את רווחיותה ועוצמתה הכלכלית של חב' דסק"ש. מכאן, כי לנאשמים היה אינטרס ראשון במעלה לשמור את סודותיה המסחריים של חב' ישקר, לבל יפורסמו בציבור באמצעות הדו"חות הכספיים. לא רק למשפחת ורטהיימר היה אינטרס שלא לחשוף את סודותיה המסחריים באמצעות הדו"חות הכספיים. זה היה אינטרס ישיר גם של חב' דסק"ש, שנהנתה מרווחיה של חברה כלולה זו במישרין.