39. עוד נקבע, כי הנאשמים לא דיווחו לדירקטוריון ולהנהלת חב' דסק"ש על הפתרון שבו בחרו. בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 13.1.1991 דיווח תדמור על החלטת רשות ניירות ערך שלא לתת לחב' דסק"ש פטור מצירוף דו"חות החברות הכלולות. סוכם "...לפעול לשינוי ההחלטה". אלא, שהדרך שנבחרה לבסוף, לא דווחה להנהלה, ולא בכדי. הנאשמים ידעו היטב שהפתרון בו בחרו פסול בתכלית, ועל כן ראוי להסתירו היטב גם מהדירקטוריון ומההנהלה. מסקנת בית המשפט לענין זה היא, כי הנאשמים הסתירו מהדירקטוריון ומההנהלה את תוכן החלטתם, מאחר וידעו כי מדובר במעשה בלתי חוקי, שנולד במטרה להסתיר מידע מן הציבור, כדי להטעותו. הנאשמים הסתירו את החלטתם גם ממשפחת ורטהיימר עצמה, על אף שההחלטה מתיישבת, לכאורה, עם רצונה של אותה משפחה. בית המשפט הוסיף, כי גם לאחר
--- סוף עמוד 13 ---
שנוצר שבר ביחסים שבין חב' דסק"ש למשפחת ורטהיימר, המשיכו הנאשמים בשיטתם, ולא גילו לדירקטוריון החברה את האמת.
40. בנוסף לקביעות האמורות, בחן בית המשפט את אחריותו של כל אחד מהנאשמים, ואלה קביעותיו בתמצית:
חב' דסק"ש
41. בית המשפט הסתמך על סעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וקבע כי בהתאם להוראת חוק זה ולהלכה הפסוקה אחריותה הפלילית של החברה תוכרע על-פי האחריות הפלילית של יתר הנאשמים (ע"פ 3027/90 חב' מודיעים, בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991)).
דב תדמור
42. תדמור כיהן בזמן הרלבנטי כמנכ"ל חב' דסק"ש וכדירקטור בה. הוא תואר כאדם המרכזי והדומיננטי בענייני החברה, וכבעל עוצמה מקצועית ואישית, שהשתקפה מן העדויות שהובאו במשפט. הוא שלט בכל ענין מענייניה של החברה. הוא חתום על מרבית המסמכים הרלבנטיים לענין, ואלה מצביעים על מעורבותו המלאה במכלול הנסיבות הכרוכות בפרשה זו.
43. בחקירתו בידי חוקרי רשות ניירות ערך הציג תדמור עמדה מתחמקת. הוא התכחש לעובדות, וניסה לגלגל על עוזריו את האחריות לביצוע העבירות. הוא טען כי ידע שמדווחים "כמו שצריך לדווח", וכשנודע לו שצריך לעשות אחרת – הדבר תוקן (מוצג ת/3, גיליון 2, שורות 7-24). חרף קיום חתימתו על המסמכים, הוא טען שלא ידע על תוכנם, וכי איננו יודע ואיננו זוכר מי קיבל את ההחלטה לנקוט במדיניות דיווח כפול, האחד לרשות ניירות ערך, אליה הוגשו הדו"חות הכספיים של החברות הכלולות, והשני לבורסה, אליה לא הוגשו הדו"חות. לשאלה מה הייתה מטרת הדיווח הכפול ענה כי "לא היתה פה שום כוונה לנהוג לא בסדר... כלומר שעשו את זה מתוך הנחה שכך צריך לעשות, ואם התגלה שמשהו פורמלי לא בסדר, אז זה יתוקן" (מוצג ת/1, גליון 8, שורות 24-29).