ח. סעיף 38ג לחוק ניירות ערך, קובע:
" (א) הוראות סעיפים 31 עד 34 יחולו, לפי הענין ובשינויים המחויבים –
(1) על תאגיד, דירקטור של תאגיד, המנהל הכללי שלו ובעל שליטה בו – לגבי פרט מטעה שהיה בדוח, בהודעה או במסמך שהגיש התאגיד לפי חוק זה (בסעיף זה – דיווח);
(2) על מי שנתן חוות דעת, דוח, סקירה או אישור שנכללו או שנזכרו, בהסכמתו המוקדמת, בדיווח – לגבי פרט מטעה שהיה בחוות הדעת, בדוח, בסקירה או באישור האמורים.
(ב) בסעיף זה, "בעל שליטה" – למעט המדינה".
אכן, בסעיף 35לא (ב) לחוק, נקבע כי על תאגיד חוץ לא יחולו הוראות פרק ו' למעט סעיפים 36ג, 38 ו – 38א, ונראה כי אין תחולה לסעיף 38ג לחוק ניירות ערך, על תאגיד חוץ המדווח לפי פרק ה3 לחוק, אולם, אין בכך כדי לשלול את המסקנה שבחקיקת פרק ה3 לחוק ניירות ערך, לא התכוון המחוקק לפטור תאגידי חוץ המדווחים לפי פרק ה' מתחולת הוראות האחריות שבחוק ניירות ערך או הוראות אחריות הקבועות בדין הכללי. בהקשר זה יש לציין, כי הוראות סעיף 35לא (ב) לחוק ניירות ערך, נחקקו לפני תיקון מס' 23, במסגרתו חוקק סעיף 38ג' עליו סמך המחוקק בעת שביטל את הוראות סעיף 35כה לחוק.
ט. בסעיף 35לא (ב) לחוק ניירות ערך, קובע:
"על תאגיד חוץ כאמור בסעיף קטן (א), לא יחולו הוראות פרק ו' ותקנות לפי סעיף 56 (ד) (2) ו – (3), למעט סעיפים 36ג, 38 ו – 38א שיחולו בשינויים המחויבים".
המסקנה לפיה בביטול סעיף 35 כה לחוק, לא התכוון המחוקק לשנות את דין האחריות הישראלי החל על תאגידי חוץ, ניתן להסיק מכך שאין למצוא בסעיף 35לא (ב) לחוק ניירות ערך, הוראה השוללת את תחולתו של פרק ח2 לחוק ניירות ערך, אשר כאמור עוסק ב"אחריות בשל הפרת הוראות".
י. ועוד. אין חולק שתכליתו של פרק ה3 לחוק ניירות ערך, לעודד חברות ישראליות המנפיקות בבורסה בחוץ לארץ לרשום את מניותיהן למסחר גם בבורסה בישראל. החלת כללי אחריות על פי הדין הזר, אינה בהכרח מקלה על החברות הישראליות. לציין כי גם בסעיף 35יח לחוק ניירות ערך, וגם בסעיף 35יט לחוק, נדרש שר האוצר לוודא שהדין הזר וכללי הבורסה בחו"ל "מבטיחים עוד די הצורך את עניינו של ציבור המשקיעים בישראל". דהיינו, אילו הייתי מקבל את הגישה לפיה דיני האחריות החלים על תאגיד חוץ הם הדין הזר, ממילא, יש להניח ששר האוצר לא היה מאשר בורסה שדיני האחריות במדינה בה היא פועלת אינם מספקים לציבור המשקיעים בישראל את ההגנה של דיני האחריות בישראל. משכך החלת דיני האחריות של הדין הזר אינה בהכרח מקלה על תאגידי החוץ המדווחים לפי הוראות פרק ה3 לחוק, וממילא ספק אם היא מעודדת חברות ישראליות לרשום את מניותיהן למסחר בבורסה בישראל. זאת ועוד, הנחת המוצא העומדת בבסיס הגישה התומכת בהחלת הדין הזר בישראל היא כי היקף האחריות בחברות דואליות נקבע על פי דין זר מקל . משום כך כדי למנוע תמריץ שלילי, יש להחיל הדין המקל בישראל. האם טעון זה היה עומד כאשר מדובר ברישום כפול בבורסה במדינה בה הדין מחמיר יותר בשאלת האחריות מהדין בישראל? בסיס ההנמקה בדבר עידוד רישום בישראל, היה נשמט במקרה כזה. לציין, כי מתשובת המשיבים בהתאם להחלטה מיום 19.7.2017, עולה כי סרגון החליטה להימחק ממסחר בתל אביב, כך גם עולה מעדותו של מר פלטי, אשר התייחס לכתבה עמו בקשר עם הפסקת המסחר במניות סרגון בבורסה בתל אביב, לטענתו מחמת שסרגון הגיעה למסקנה שעדיף למשקיעים מקום אחד עם סחירות גבוהה יותר. (ע' 263 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2018) בהמשך הבהיר מר פלטי שכך גם קרה בפועל (שם, ע' 264).