28. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בטענות הקיזוז שהנתבעות העלו.
תקופת העבודה הראשונה
29. למעט ציון העובדה כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כמנהל שיווק, בשכר נמוך משכר מנכ"ל, אין בסיכומי התובע כל התייחסות המבחינה בין תקופת עבודתו בתפקיד הראשון ובין שלוש שנות עבודתו האחרונות, בהן כיהן כמנכ"ל הנתבעת.
בנסיבות אלה, בשים לב לכך שהוכח כי התמורה הגבוהה ששולמה לתובע בשלוש שנות עבודתו האחרונות, עולה בשיעור ניכר על משכורתו של עובד מקביל, לרבות כל עלויות ההעסקה למעסיק, אין מקום לפסוק לתובע זכויות נוספות בגין תקופת העבודה הראשונה.
30. בהקשר זה יש להוסיף כי בנושא חופשה, התובע זכאי לפדיון רק בגין שלוש שנות העבודה האחרונות. פדיון הבראה ישולם רק לשנתיים האחרונות. אשר להחזר הוצאות נסיעה, הוכח כי בתחילת עבודתו התובע עבד במרחק הליכה ממשרדי הנתבעת (מרכז בעלי מלאכה – יבנה 2 ת"א; עמוד 23, שורות 27 – 28, עמוד 18, שורה 31 עד עמוד 19, שורה 1).
אשר להיעדרויות אחרות כגון חגים הוכח שלתובע שולמה תמורת חודש עבודה מלא (ר' עדותו בעמוד 19, שורות 31 – 32 ור' גם בעמוד 18 שורה 27). ובנוגע לביטוח פנסיוני – הוכח שהתובע ביטח את עצמו במסגרת החברה שבבעלותו (עמוד 10 שורות 18 – 27).
31. זאת ועוד - בעניין עמיר נפסק כי במצב בו טיב היחסים שבין הצדדים אינו ברור מלכתחילה וניתנה לעובד זכות בחירה בדבר מתכונת העסקה, החישוב צריך להיעשות על בסיס שכר מופחת, אך זאת אך ורק ככל שיש נתונים מוכחים על כך.
בהתאם, גם אם יקבע שהתובע זכאי לקבל סכומים מהנתבעת (ביחס לתקופה הראשונה), אין לגזור סכומים אלה משכרו כמנכ"ל בנתבעת, שכן התובע עצמו העיד על שכר שונה עבור עבודתו זו (סעיף 8 לסיכומי התובע).
אמנם הנתבעת לא הציגה תלושי שכר של עובדים בחברה שכיהנו בתפקיד זהה לשל התובע (סמנכ"ל שיווק), אך מעדות התובע עולה כי השכר ששולם לו היה "תלוי תוצאות" (עמוד 18 שורות 25 -26).
בנוסף, לא נסתרה טענת הנתבעת (סעיף 24 לתצהיר כהן), לפיה בתקופה בה התובע שימש כמנהל שיווק, התמורה הממוצעת אותה קיבל עמדה על למעלה מ – 40,000 ₪, וכפי שעולה מתלושי השכר של המנכ"ל ר.ל., מדובר בתמורה העולה משמעותית על שכרו של מנכ"ל הנתבעת ומתקרבת לעלות שכרו. מכאן שגם לגבי תקופת התקשרות זו, התמורה ששולמה לתובע עולה משמעותית מהשכר שהיה מקבל אם היה מועסק כ"עובד".
32. אי מתן תלושי שכר – מקום בו יחסי עובד- מעסיק נקבעים בדיעבד, בפסיקת בית הדין לעבודה, ברי שלא מתקיים היסוד של אי מסירה ביודעין של תלושי שכר (סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958. על כן התביעה ברכיב זה נדחית.