41. לטענת הנתבעת, יש ללמוד מהתנהגותו של התובע כי ויתר בפועל על הבונוס שכן הייתה לו גישה לכספי הנתבעת ויכול היה לקחת את הבונוס עוד בתחילת ההתקשרות. משבחר לא לעשות כך הביע את דעתו כי ויתר על הבונוס (סעיף 32 לסיכומי הנתבעות). עוד נטען שהתובע קיבל לידיו את הבעלות בחברת TCM בתמורה לוויתור על הבונוס. מכל מקום, כך טענה הנתבעת, התובע אינו זכאי לבונוס מאחר שביום 16.3.17 חתם על וויתור לגבי כל תשלום המגיע לו מהנתבעות, לרבות בונוסים או מענקים (סעיף 3 להסכם סיום ההתקשרות).
42. טענת התובע לפיה חתם על ההסכמים מיום 16.3.17 תחת אילוץ או כפיה נדחו לעיל.
בנסיבות אלה, וכאשר הבונוס הוא זכות חוזית שהצדדים יכולים להסכים לגבי שיעורה, תנאי קבלתה ואף לוותר עליה, אין מקום להתעלם ממכלול ההסכמים שבין הצדדים ולקבוע את הזכאות לבונוס רק על יסוד טיוטת ההסכם משנת 2016, תוך התעלמות מהסכמות מאוחרות יותר.
על פי הראיות שהנתבעת הציגה, עם סיום התקשרות בין הצדדים, התובע רכש את חברת TCM ממגמה בזלת. על הרציונל בעסקה זו העיד כהן כך (עמוד 31, שורות 26 – 33):
"התובע הוא איש עסקים מתוחכם, הוא לא באמת ויתר, אם אנחנו מסתכלים על עסקה, הוא בעצם על מנת לקבל את מה שהוא קיבל, הוא היה צריך להביא מקורות כספיים, ואם היה לו כסף, היינו דורשים ממנו 2.5 מיליון ₪, הוא היה צריך לשלם, ברם רצינו להיפרד ממנו כבן אדם על אף שהגענו לסוף הדרך, הוא התחנן שישארו לו את הלקוחות שמתחננים שיבואו אליו. אף לקוח לא התחנן. לכן הוא לא ויתר, הוא למעשה רכש את הנכסים של החברה, במקום להביא כסף מהבית, הוא השתמש בבונוס או כל תביעה אחרת שיביא בעתיד, אמרנו שלא נשאיר אותו לבד אלא שימשיך בדרכו המקצועית, אבל לפחות אל ... תוותר, זה בעצם תמורתו אלינו בעבור נכס ששווה פי כמה וכמה מאשר אותו ויתור שאינו עומד בקו אחד עם מה שהוא קיבל."
בנסיבות בהן התובע לא התייחס כלל לאירועים הקשורים למערכת היחסים העסקית בין הצדדים, כאשר טענתו לאילוץ או כפיה בחתימתו על ההסכמים הנ"ל נדחתה, מתקבלת גרסת הנתבעת לגבי מהות הבונוס והעסקה שבה התובע רכש את חברת TCM. מכל מקום, במסגרת עסקה זו, התובע גם חתם על ויתור על תביעות לרבות בונוס וגם מסיבה זו יש לדחות את התביעה לבונוס.
מכל הסיבות הנ"ל, התביעה לבונוס נדחית.
התביעה שכנגד
43. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להשבת סכומים לגביהם נטען שהתובע אישר לעצמו ולאשתו, בהיותו מורשה חתימה בנתבעת.
לפי גרסת הנתבעת (התובעת שכנגד), התובע ביצע העברות בסכומים העולים על סך התמורה המוסכמת (בגובה 60,000 ₪), תוך ניצול האמון הרב שנתנה בו הנתבעת (סעיף 95 לסיכומי הנתבעות). ברכיב זה נטען שהתובע משך ביתר לזכותו 69,407 ₪ (נספח כד' לתצהיר הנתבעות).
בנוסף, נטען שהתובע העלה את שכר אשתו אשר עבדה בחברה כמנהלת שיווק, סמוך למועד בו הייתה אמורה לצאת לחופשת לידה וזאת ללא אישור מאף גורם מוסמך בנתבעת (סעיף 96 לסיכומי הנתבעות). מדובר בסכום של 18,000 ₪.
הטענה השלישית בתביעה שכנגד היא שלמרות שהתובע היה מודע להחלטת הרשות לניירות ערך ולצורך לפטר את כלל עובדי החברה, התובע לא פעל לקבל היתר לפיטורי אשתו, שהיתה בהיריון באותה תקופה ובכך נגרם לנתבעת נזק בסך של 56,000 ₪ - שכר עבודה ששולם (סעיף 99 לסיכומי הנתבעות).
44. כפי שצוין לעיל, התובע לא התייחס בסיכומיו לתביעה שכנגד.
45. התביעה שכנגד יכולה להתברר בבית דין זה, רק אם מתקבלת טענת התובע כי יש לראות בו כ"עובד" של הנתבעת. מאחר שבמסגרת פסק הדין, נקבע בסופו של יום, כי התובע לא היה עובד, אלא בחר את אופי ההתקשרות עם הנתבעת ועל כן יש לתת תוקף לבחירה זו, הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.
46. עם זאת ובבחינת למעלה מהדרוש, אם יקבע שהתובע אכן היה "עובד" של הנתבעת, לבית הדין לעבודה סמכות לדון גם בתביעה שכנגד.
להשלמת הדיון בכלל טענות הצדדים, בסעיפים הבאים תובא התייחסות קצרה לתביעה שכנגד.
47. לפי הראיות, התובע היה מורשה חתימה בנתבעת החל מיום 19.5.14, לשיטתו, הוא לא יכול היה לחתום כחותם יחיד וחתימתו של כהן נדרשה בנוסף לחתימתו (עמוד 11, שורות 20 – 26). כך עולה מהחלטת דירקטוריון מיום 19.5.14 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת, עמוד 5).
התובע לא הכחיש כי בחודשים מסוימים ישנן העברות בנקאיות הגבוהות מהסכום שהוסכם על ידי הצדדים. עם זאת, כיוון שהתובע לא היה מורשה החתימה היחיד בחברה, אין מקום לקבל את התביעה שכנגד, המבוססת על הנחה כאילו רק התובע והוא לבדו, יכול היה להעביר לעצמו סכומי כסף מהנתבעת.
לא הוצגו ראיות לכך שהתובע הוא שחתום במס"ב על העברת שכרו. גם לא העידו גורמים האמונים על ניהול הכספים בנתבעת, להוכחת טענותיה בנושא.
48. מסיבות דומות יש גם לדחות את טענות הנתבעת בנושא שכרה של אשת התובע והמחדל בקבלת היתר לפיטוריה.
בנושאים אלה הנתבעת טענה שהתובע לא פעל בהתאם להנחיות הדירקטוריון לפיטורי עובדות הנתבעת שהיו בהיריון במועד בו היה עליה לסיים את פעילותה (לרבות אשת התובע). עם זאת בקריאת פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון, כל שנאמר הוא אמירה כללית לפיה "צריך לפנות למשרד העבודה בפנייה שעקב סגירת פעילות החברה תבקש החברה פטור מחזרתן לעבודה" (נושא 5 לפרוטוקול, עמוד 11).
בסוגיה זו, יש לקבל את עדותו של התובע, לפיה ביקש לא להיות מעורב בנושאים הקשורים לאשתו (ר' בעמוד 13 שורות 23 – 31).
49. אשר להעלאת השכר לאשתו של התובע, למעט העובדה שהתובע היה מנכ"ל הנתבעת ואילו אשתו היתה מנהל שיווק באותה חברה, אין ראיה לכך שהתובע באופן אישי פעל להעלאת שכרה. כיוון שהתובע שימש בעבר כסמנכ"ל שיווק, הדעת נותנת שהתובע לא היה ממונה ישיר על אשתו. מכל מקום, אין בעניין זה כל ראיה לסתור סברה זו. התובע טען בעדותו שנושאי העלאת שכר לעובדים נדונו בישיבות הנהלה (עמוד 20 שורות 27 – 30). הנתבעת לא הציגה ראיה שתתמוך בטענה לפיה התובע היה זה שקבע את שכר אשתו. לאור דלות הראיות בנושא ובשים לב לאמור לעיל, לא שוכנעתי כי יש לייחס לתובע העלאות שכר שניתנו לאשתו ואין ראיה לכך שההעלאות ניתנו שלא מטעמים ענייניים.
50. סוף דבר -
כיוון שהתובע בחר את אופי ההתקשרות עם הנתבעת ובשים לב לתמורה הגבוהה שקיבל בגין שירותי הניהול שנתן לה, אין לראות בו כ"עובד" הנתבעת.
גם אם ניתן להגיע למסקנה משפטית שונה, לפיה התובע אכן היה "עובד" של הנתבעת, הרי שהתמורה ששולמה לו עולה משמעותית על שכרו של מנכ"ל שקדם לו בתפקיד. על כן התובע אינו זכאי לתשלומים נוספים כעובד של הנתבעת.
התביעה שכנגד נדחית.
הוצאות – בהתחשב בהתנהלות הדיונית אשר תוארה לעיל, בשים לב להיקף כתבי הטענות ולאור הסכום שנתבע על ידי התובע, ומנגד – העובדה כי התביעה שכנגד נדחתה, התובע ישא בהוצאות הנתבעות בסך 5,000 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום, ה' אב תש"פ, (26 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.