76. בית משפט קמא דן בסוגיה זו והכריע בה בהתאם לעמדתו של ריזמן. במסגרת זו קבע בית המשפט כי לריזמן אכן קיים מוניטין אישי, בר-העברה, מובחן ונפרד מזה של אזימוט, אשר אף הוא הועבר לאלביט במסגרת עסקת המיזוג. קביעה זו התבססה על עדויות שנשמעו לפני בית משפט קמא ועל הראיות אשר הוצגו, ובהן: הסכם המיזוג ונספחיו; דיווחים לרשויות המס ולבורסה; וכן חווֹת דעת מומחה מטעם המשיבים. בכל אלו מצא בית המשפט אינדיקציות למכירת המוניטין האישי של ריזמן במסגרת עסקת המיזוג, ובהיעדר ראיות לסתור העריך את שווי המוניטין ואת התמורה שריזמן קיבל בעדו בהתאם לעדותו של ריזמן. באשר להיות התמורה, שלטענת ריזמן אלביט שילמה לו בעד המוניטין, עלומה ובלתי-מתועדת – בית המשפט קבע כי בתיעוד החסר לא היה שום צורך מסחרי וכי העדרו אינו סותר את עדותו של ריזמן ואת שאר האינדיקציות למכירת המוניטין.
77. המדינה טוענת כי אין להותיר קביעה זו על כנה בהיותה מנוגדת להלכה פסוקה אשר קובעת כי מוניטין אישי איננו ניתן להעברה. עוד טוענת המדינה, כי סיפורו של ריזמן אודות מכירת המוניטין מכיל סתירה לוגית אשר מעידה כי לאמיתו של דבר הלה לא קיבל מאלביט כל תמורה עודפת שניתן ליחסהּ לרכיב המוניטין במנותק ובמובחן ממכירת מניותיו באזימוט. בהקשר זה, מצביעה המדינה, בין היתר, על המתווה הכתוב של העסקה אשר בו בחרו הצדדים: מטעמים רגולטוריים ואחרים, מתווה זה חייב כי התמורה שתשולם בעבור כל מניה ומניה באזימוט תהא זהה. כפועל יוצא מכך, ריזמן קיבל מאזימוט בעד מניותיו את אותה תמורה ששולמה לבעלי המניות האחרים שמן הסתם לא מכרו לאלביט שום מוניטין. המדינה מוסיפה וטוענת, כי משבחר ריזמן במתווה העסקה כאמור כדי ליהנות מיתרונותיו, אין הוא יכול להתכחש לו אך ורק לצרכי מס.
78. מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על הכרעתו של בית משפט קמא. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי ממילא אין סיבה שנקיים דיון בטענות המדינה בעניין המוניטין בהיותן השגות על קביעות עובדתיות מובהקות של הערכאה הדיונית. עוד מציינים המשיבים, כי המקרה דנן הוא מאותם מקרים חריגים שבהם ליחיד-בעל-עסק יש מוניטין נפרד מזה של העסק עצמו – מצב דברים שהוכר בכמה פסקי דין אשר יצאו
--- סוף עמוד 38 ---
מלפנינו. באשר למתווה של עסקת המיזוג, טוענים המשיבים כי מתווה זה מבוסס על מתווה עסקה קודם, שכלל את רכיב התמורה אשר שולמה לריזמן בעד המוניטין שלו. משהוחלט על שינוי מתווה כאמור, זכו בעלי המניות האחרים באזימוט במתת חינם, בדמות התמורה העודפת שקיבלו בעד מניותיהם – והכל על מנת שתקבולו של ריזמן יכלול, כמוסכם, שני רכיבים: מניות והמוניטין שהיו בידו והועברו לאלביט במסגרת עסקת המיזוג. לאור האמור, טוענים המשיבים כי אין כל מקום להתערבותנו בהכרעותיו של בית משפט קמא בעניין מכירת המוניטין.