9. בהחלטה מיום 13.5.2013 קבע בית המשפט כי המערער לא השכיל לנצל את אורך הרוח של בית המשפט, הנאמן והכנ"ר; כי אין לקבל את התנהלותו של המערער, הסבור כי הוא רשאי לפתוח בהליך של פשיטת רגל, לקבל את הגנת הפקודה, ולצאת ממנו כרצונו. המערער הפר את צו בית המשפט בכך שלא עמד בתשלומים החודשיים, שעה שלטענתו שלו אין הוא חדל פירעון ויש באפשרותו לשלמם. נקבע כי אף שמאסרו של סרבן הוא סעד דרסטי ששימוש בו לא ייעשה בנקל, בנסיבות העניין אין מנוס מלהפעילו. בית המשפט הטעים כי בקשות המערער להפחתת תשלומים הוגשו לאחר שהפסיק לשלם, כך שאין קשר בין הפסקת התשלום לבין אי מתן החלטה בבקשות שונות שהגיש; דחה את טענתו שאין ביכולתו לשאת בתשלום החודשי הן מאחר שלא נתמכה באסמכתאות, הן משום שהוא-עצמו הצהיר כי יש בבעלותו נכסי מקרקעין ומיטלטלין ששוויים עולה לאין שיעור על גובה חובותיו לנושיו; וכן דחה גם הטענה שהמערער אינו יכול לשלם את חובותיו מאחר שאינו יכול לעסוק בעריכת דין. זאת, משום שהמערער הפסיק לשלם עוד בשנת 2009, לפני שהוכרז פושט רגל. הואיל ובחלוף כארבע שנים שבהן המערער אינו משלם את התשלום החודשי, הוא צבר פיגורים בסך של 67,500 ש"ח ולא קיים את יתר חיובי ההליך – לא ראה בית המשפט קמא מנוס מלהורות על מאסרו אם לא ישלם את סכום הפיגור עד ליום 3.6.2013. נקבע כי ככל שהמערער ייאסר, הוא יובא לפני שופט חודש לאחר מאסרו. כמו כן הובהר כי המערער יוכל להשתחרר ממאסר בכל רגע עם תשלום הסך האמור לקופת פשיטת הרגל. חלקו השני של הערעור מכוון להחלטה זו.
10. להשלמת התמונה יצוין כי החלטתו של בית המשפט קמא בכל הנוגע למאסרו של המערער עוכבה עד למתן פסק דין בערעור (החלטות השופטת ע' ארבל מיום 3.6.2013 ו-9.7.2013).
טענות הצדדים
11. הערעור שלפנינו נסב על שלוש טענות עיקריות: האחת, המערער טוען שיש לבטל כליל את הליך פשיטת הרגל בעניינו מהטעם שהוכח שיש לו נכסים המאפשרים
--- סוף עמוד 7 ---
לפרוע את חובותיו לנושיו. משפג הטעם העומד בבסיס מעשה פשיטת הרגל בעניינו, טוען המערער כי יש להורות על ביטול ההליך מניה וביה. לטענת המערער, המערערת מכרה רכוש שבבעלותה ופרעה את רוב חובותיו; בית המשפט המחוזי נמנע מלבחון את מצבו הכלכלי, ואילו הנאמן והכנ"ר פועלים משיקולים לא ענייניים כדי למכור את רכושו ולהתעשר על חשבונו. זהו "לב הערעור", כדבריו. עוד טוען המערער שבעלי התפקיד לא עמדו בנטל להוכיח שהוא אינו יכול לשלם את חובותיו ואת התשלום החודשי; וכי מאז שניתן צו הכינוס חלו שינויים עובדתיים המאפשרים לו לשלם את החובות – שינויים שלא נבחנו בבית המשפט קמא. בכלל זה מצביע המערער על הליכים שמנהל הנאמן בבתי משפט אחרים נגד בני משפחתו, ועל בקשות שהגיש לנהלם בעצמו אשר טרם הוכרעו. המערער מוסיף וטוען כהנה וכהנה טענות המתנקזות כולן לכך שיש מקום לבטל את הליכי פשיטת הרגל לאלתר. טענתו השנייה של המערער נוגעת להחלטתו של בית המשפט המחוזי לתת תוקף של החלטה לפשרה שלפיה מתוך 150,000 ש"ח ששולמו למס הכנסה על חשבון החוב, שלא במסגרת הליך הכינוס, 50,000 ש"ח יועברו לקופת הכינוס. כמו כן נטען כי לא היה מקום להורות על השבת סכומי כסף נוספים ששילמה המערערת לנושים שלא דרך קופת הכינוס. טענתו השלישית של המערער נוגעת לצו המאסר שהוצא נגדו בגין סירובו לקיים את חיובי ההליך. לשיטתו, אין להטיל עליו מאסר כל עוד לא נדונה בקשה שהגיש לביטול התשלום החודשי; הנחת המוצא של בית המשפט שלפיה יש באפשרותו לשלם את התשלום החודשי – לא הוכחה; והסכמתו לשלם את התשלום החודשי כשניתן צו הכינוס נשענה על ההנחה שיוכל להמשיך להיות עורך-דין – הנחה שהתבררה כלא נכונה.