למותר לציין כי המערער לא הציג כל ראיה למעשה פסול מצד הכנ"ר או הנאמן. במצב דברים זה, היה על המערער לקיים את הצו ככתבו וכלשונו.
22. כאמור, המערער טוען בתוקף שביכולתו לפרוע את רוב החובות – המגיעים כדי למעלה ממיליון ש"ח (לפי תביעות חוב שאישר הנאמן, הגם שתלויים ועומדים ערעורים על קביעותיו) – בין בעצמו בין באמצעות צדדים שלישיים. נוכח דברים אלה, קשה לקבל את טענתו ההפוכה שאין באפשרותו לשלם – בין בעצמו בין באמצעות אותם צדדים שלישיים – סכום של 1,500 ש"ח מדי חודש, ובסך הכל 67,500 ש"ח, ואין להבינה אלא כסירוב לקיים את הצו השיפוטי ללא הצדקה. בהקשר אחרון זה יצוין כי ביום 8.9.2013 הגיש המערער בקשה לאשר לאדם בשם עדי גירחש לפרוע את חובותיו לארבעה נושים ישירות לתיקי ההוצאה לפועל, שלא במסגרת הליך פשיטת הרגל (בקשה מס' 162). בקשה זו אינה כוללת כל פירוט בדבר טיב היחסים בין המערער לאותו צד השלישי ובדבר נסיבות הסכמתו לשלם את החובות של המערער; ומדוע צד שלישי זה אינו יכול לסייע למערער לשלם את סכום התשלומים החודשיים, הנמוך משמעותית מחובותיו של המערער לאותם נושים. יתר על כן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, המערער נמנע מלהגיש דוחות חודשיים מפורטים כמצוות צו הכינוס ללא כל הסבר מניח את הדעת. הדיווחים שהוא מגיש חלקיים ולא מספקים, ודי בציון העובדה שהמערער נמנע מלפרט את הוצאותיו כדי לקבוע שהוא מפר את הצו השיפוטי בעניין זה.
23. לאחר שנכתבו דברים אלה, הגיש המערער (ביום 24.10.2013) בקשה נוספת להגשת ראיות חדשות בערעור – פסק דין שניתן לטובת המערערת בהליך אחר שמכוחו תוכל המערערת – לפי הטענה – לפרוע את חובותיו של המערער. לא מצאתי כי יש בראיה זו – שלא הייתה לפני בית המשפט המחוזי – כדי לשנות את התוצאה. אם אכן אלה הם פני הדברים, אין מניעה שהמערער יפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לשקול נסיבה חדשה זו, ובית המשפט יחליט כחוכמתו.
24. בנסיבות שתוארו לעיל, אני סבור שאין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על מאסרו של המערער, לאחר שניתנו לו כמה וכמה הזדמנויות לקיים את הצו והוא לא ניצל אותן. עם זאת, הואיל ומדובר בסעד חריג, אציע לחבריי ליתן למערער ארכה נוספת של 30 יום ממתן פסק דיננו לשלם את החוב שהצטבר, בסך של 67,500 ש"ח. אם לא ישלם את החוב לקופת פשיטת הרגל עד
--- סוף עמוד 14 ---
למועד זה – ייאסר כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי. המערער יהיה זכאי להשתחרר ממאסר ברגע שישלם לקופת הכינוס את הסך האמור, והוא יובא לפני בית המשפט המחוזי בתום 21 יום ממאסרו לצורך הערכה מחודשת.