--- סוף עמוד 12 ---
20. אכן, מאסרו של חייב בפשיטת רגל בגין אי-קיום חיובי ההליך היא סנקציה חריפה וקיצונית שלא תינתן בנקל אלא כמוצא אחרון (השוו: ע"א 3477/13 שריה נ' גולן [פורסם בנבו] (23.5.2013); רע"א 1334/06 בלס נ' הנאמן בפשיטת רגל [פורסם בנבו] (23.7.2006); ע"א 9349/01 מוסאיוף נ' הנאמן על נכסי פושט הרגל [פורסם בנבו] (13.12.2001)). קודם שיינתן ויבוצע צו מאסר, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות: ראשית, על בית המשפט להשתכנע שהחייב מסוגל לקיים את הצו ואף על פי כן נמנע מלקיימו בכוונה תחילה; שנית, עליו לוודא שאין אפשרות לגרום לחייב לבצע את חיובי ההליך בדרכים אחרות, מידתיות יותר; שלישית, על בית המשפט ליתן לחייב התראה מספקת שאם לא יקיים את הצו – ייאסר (למשל, ליתן לו פרק זמן להימלך בדעתו ולקיים את ההחלטה שהצו נועד לכוף את החייב לבצעה). רביעית, תקופת המאסר צריכה להיות מידתית בהתחשב בכל נסיבות העניין. חמישית, על בית המשפט לשוב ולבחון אם יש מקום להותיר את החייב במאסר בחלוף התקופה שקבע.
21. מן הכלל אל הפרט. אין חולק כי המערער אינו משלם את התשלומים החודשיים שנקבעו בצו הכינוס משך למעלה מארבע שנים (בסכום מצטבר של כ-67,500 ש"ח נכון למועד החלטת בית המשפט המחוזי); כי צו זה לא עוכב או בוטל בהחלטה שיפוטית והוא עומד על מכונו; וכי בקשות שהגיש המערער לביטול הצו – נדחו כולן. מן הראוי להביא את הדברים שטען המערער בבית המשפט קמא כלשונם:
"לשאלת ביהמ"ש האם ההחלטה תקפה נכון להיום – אני עונה שכן.
לשאלת ביהמ"ש – האם כל עוד החלטה שלא בוטלה והיא תקפה, האם צריך למלא אחריה – אני משיב בוודאי. אין שאלה בכלל. החלטות ביהמ"ש הן קודש קודשים.
לשאלת ביהמ"ש – כל עוד ההחלטה תקפה וכל עוד צריך למלא אותה עד שתשונה, מדוע אני לא ממלא אותה – אני אשיב שבכוונתי לפרוס שרשרת טיעונים שישכנעו את ביהמ"ש שהמחוקק הקנה לו סמכות, למרות שההחלטה תקפה ולמרות שביהמ"ש העליון טרם ביטל אותה, לא להיענות לדרישה הדרקונית של הנאמן והכנ"ר להשליך אותי למאסר.
לשאלת ביהמ"ש – עד שתשונה ההחלטה בעתיד, היא תקפה. עד שהיא תשונה, צריך למלא אחריה. למה עד שתשונה ההחלטה, אני לא ממלא אחר צו התשלומים ולא מפקיד תשלום חודשי לקופת הכינוס – אני משיב שהנאמן והכנ"ר גנבו לי את הכסף, גנבו לי את הרכוש, גזלו את רכושי" (עמ' 23 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 13 ---