באותו פסק דין, השופט י' עמית הוסיף וקבע מספר כללי עזר להוכחת השיתוף הספציפי, ובהן: נטל הוכחה מופחת ביחס לשיתוף בדירה בה בני הזוג התגוררו; נטל הוכחה מוגבר כאשר לטוען לשיתוף יש דירת מגורים משל עצמו; התחשבות באורך התקופה שבה בני הזוג התגוררו בדירה וניהלו בה משק בית משותף; התחשבות באורך חיי הנישואין; התחשבות בהשקעת המשאבים המשותפים בדירה; התנהלות הצדדים בחייהם הזוגיים ביחס לדירה ולרכוש באופן כללי; מצגים שהוצגו על ידי בן הזוג בעל הדירה בפני בת הזוג הטוענת לשיתוף; וכיוצא באלה. חרף יתרונותיהם, כללים אלה עדיין רחוקים מלכונן משטר של ודאות בנוגע לדוקטרינת השיתוף הספציפי.
תמריצים מעוותים להתנהלות קלוקלת ובלתי ישרה בחיים הזוגיים
72. בפסק דין עקרוני אשר ניתן בעניין יעקובי ואשר קיבע את מעמדה ואת תחולתה של חזקת השיתוף בנכסי בני זוג לצדו של חוק יחסי ממון, עמד הנשיא מ' שמגר על התמריץ המעוות בהתנהלות החיים הזוגיים שהיה מנחה את פועלו של בן זוג תכסיסני באין הכרה בחזקת השיתוף. ואלה היו דבריו:
"כך ייתכן כי נכסים רבים הנצברים במהלך הנישואין יהיו שייכים אך לצד אחד בלבד. מאחר שבמצב החברתי השורר השתכרותו של הבעל עולה עדיין במקרים רבים באופן משמעותי על השתכרותה של האישה, ייתכן מצב שבו הבעל יצבור רכוש (לאחר שיעמוד כמובן בחיוביו כלפי אשתו וילדיו על-פי הדין האישי החל עליו), ולאישה לא יהיה כל חלק בו בעת הנישואין. זכותה תקום, כאמור, רק עם הגירושין. לכאורה, על-פי הסדר איזון המשאבים, חוסר השוויון יתוקן בשלב זה. כשלעצמו, יש בהסדר האיזון כדי לתקן את חוסר השוויון האמור, באשר הוא קובע כי יחס החלוקה של הנכסים הוא שוויוני. אולם מועד הפעלת האיזון – עם פקיעת הנישואין, כאשר הפקיעה היא רק בהתאם לדיני הגירושין – מכביד על הפעלת ההסדר, ולמעשה מעמיק את חוסר השוויון, והופך את הסדרו של סעיף 4 לקשה יותר משהוא נחזה להיות מלכתחילה – וזאת בשל היתרונות "הטאקטיים" הגלומים לצד שאינו מעוניין לאפשר לבן-זוגו ליהנות מהסדר איזון המשאבים. כל שעליו לעשות הוא למתוח ולהשהות את פקיעת הנישואין. במילים פשוטות, וכפי שקורה במקרים אין ספור, די בכך שהבעל יעשה ככל יכולתו (והיא אינה מועטה) כדי לדחות את מתן הגט, ולאישה אין כל אותה עת, עד למתן הגט, כל חלק ברכוש שנצבר בזמן שניהלה את משק הבית וגידלה את ילדיה. בנסיבות אלה היא נאלצת לעתים לא מעטות להתפשר ולוותר על חלק מן הרכוש המגיע לה כדין, כדי לקבל את הגט. לשון אחר, הסדר האיזון המותנה בבחינת מועדו במועד הגירושין הפך לכלי של לחץ וכפייה על האישה." (ראו: עניין יעקובי, בעמ' 551).