82. את הרצון הזה קשה לממש הלכה למעשה – זאת מאחר שמשא ומתן עסקי שנסוב על רכוש איננו מתאים, על פי רוב, לאווירה של נישואין וקיבוע הקשר הזוגי שבמרכזו אהבה, נתינה, שמחת אמת, שיתוף ואמון הדדי. כל אחד מבני הזוג יהסס אפוא לפתוח במשא ומתן עסקי-רכושי עם בן זוגו בשל החשש – המוצדק לחלוטין – שמא הדבר יקלקל את שמחת הנישואין ואת האווירה של אהבה, נתינה, שיתוף ואמון הדדי, ויציגו באור שלילי בפני בן זוגו, שאף עלול לשאול את עצמו האם הוא בחר בבן זוג נכון לחיים המשותפים. להוריו של בן הזוג שרוכשים עבורו דירה או בית יהיו חששות דומים. גם הם יחששו מלפתוח במשא ומתן רכושי טעון, אשר עלול לקלקל את שמחת הנישואין כברית ארוכת שנים אשר נבנית על טוהר הרגשות ועל אלטרואיזם, ולא על אנוכיות ורכושנות.
83. קשיים אלו מכונים על ידי כלכלנים בשם "עלויות עסקה", שבעניינן ראוי ללכת לפי העיקרון כדלקמן: ככל שעלויות העסקה כבדות יותר, כך הולך ומתעצם הצורך החברתי בקביעתו של הסדר משפטי אשר תואם את ההסכמות שבני הזוג היו מגבשים ביניהם, על פי רוב, במסגרתו של משא ומתן רכושי-עסקי כן ופתוח, המשוחרר מחששות, מפחדים ומרגשות (ראו: ליפשיץ השיתוף הזוגי, בעמ' 40). הווה אומר: מה שבני הזוג אינם יכולים לעשות בעצמם, ובעבור עצמם, מחמת עלויות עסקה כבדות מנשוא, המשפט צריך לעשות עבורם במקומם. ההסדר המשפטי שייקבע כך ישמש כברירת מחדל כללית שממנה ניתן לסטות באמצעות הסכם ממון.
84. דוקטרינת השיתוף הספציפי קובעת הסדר כזה. השיתוף הספציפי שהיא קובעת, גם הוא בגדר ברירת מחדל שבני הזוג יכולים לשנות על ידי הסכם ממון. ברם, כפי שכבר ציינתי, ברירת מחדל זו איננה משקפת את ההסכמות שבני הזוג היו מגבשים ביניהם, על פי רוב, במסגרתו של משא ומתן רכושי-עסקי כן ופתוח, המשוחרר מחששות, מפחדים ומרגשות. דוקטרינת השיתוף הספציפי מעלה אפוא את עלויות העסקה של בני הזוג החפצים להסדיר ביניהם את יחסיהם הממוניים, במקום להוריד עלויות אלה. זאת מאחר שהיא מאלצת את בת הזוג בעלת הרכוש האישי לנהל עם בחיר לבה משא ומתן רכושי, המונע משיקולים אנוכיים, באווירת נישואין שאינה מתאימה למשא ומתן כזה.
סתירה בין דוקטרינת השיתוף הספציפי לבין דרישות הכתב שבחוק יחסי ממון ובסעיף 8 לחוק המקרקעין
85. בית משפט זה קבע זה מכבר כי –
"בהתאם לגישת הרוב בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי החל על העניין, לרבות בנכס שנרכש על-ידי אחד מבני-הזוג טרם הנישואין (ראו גם: רע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, בעמ' 183-182 (פסקאות 10-9 לפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן); רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, בעמ' 860-859 (פסקה 4 לפסק-דינו של הנשיא ברק)." (ראו: דברי השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) בע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 616-615 (2005)).