15. אוסיף עוד, כי פתיחת הדלת לדיון בשאלה האם "בגידה" היא "ממושכת" במידה שעשויה לחתור תחת השיתוף הספציפי תוביל את בית המשפט, שוב, לבחינה מורכבת של יחסי הצדדים במישורים שאין בינם לבין המשפט דבר. מה באשר למערכת יחסים בת 30 שנים, שבמהלכה – נניח, לאחר 15 שנות נישואין – ניהל אחד הצדדים מערכת יחסים אחרת למשך כ-5 שנים? האם זו נחשבת בגידה "ממושכת" או לא? האם יש משמעות לשאלה האם בן הזוג האחר, בעל הנכסים, ניהל אף הוא מערכת יחסים מחוץ לנישואין? ומה אם חטא בהתעללות רגשית "בלבד"? איני סבורה שיש מקום להידרש לכל אלה לצורך הכרעה בשאלת השיתוף הספציפי. עיקרון זה מכוון לבחינת היבטי השיתוף בבית המגורים המשפחתי במהלך חיי הנישואין (כפי שפירטה חברתי הנשיאה בפסקה 32 לחוות דעתה). איני סבורה כי ראוי שהדיון השיפוטי יגלוש לבחינת טיבה של מערכת היחסים בין הצדדים מעבר לכך. חברתי הנשיאה הזכירה את דוגמת הקיצון של מי שחי "חיים כפולים" (פסקה 50 לחוות דעתה). ראוי לציין כי לא זה היה המקרה שבפנינו, וברור שאין מדובר במקרה הטיפוסי של "בגידה" שמגיע לדיון. מכל מקום, מנקודת מבטי הקושי הכרוך ב"חיים כפולים" נוגע להשלכותיהם היסודיות על השיתוף הכלכלי בין בני הזוג והמאמץ המשותף שלהם. אין זו דוגמה ל"בגידה ממושכת", שבה המוקד הוא בסוגיית הנאמנות המינית. כשלעצמי, הייתי משאירה דוגמה זו לעת מצוא, ככל שתתעורר.
אוטונומיה, ברירות מחדל ותנאים מפסיקים
16. בשלב זה אני מבקשת להידרש להיבט נוסף שהודגש על-ידי חברי השופט שטיין – האפשרות שהתחשבות ביסוד של חוסר נאמנות מינית מבטאת בחירה או הסכמה חופשית של בני הזוג, שאותן יש לכבד.
17. בראש ובראשונה, אני חולקת על ההנחות הנורמטיביות המנחות את גישתו של חברי השופט שטיין בבחינת כוונותיהם של הצדדים. חברי מצייר תמונה של בני זוג "המסכימים" על שיטת השיתוף, הסכמה המשקפת את הבחירה האינדיווידואלית המיוחדת להם, והכול על רקע תנאים של בחירה ושיקול דעת. אמנם ישנם זוגות המעגנים באופן מפורש את הסכמותיהם בכל הנוגע לנכסיהם, אולם, אינני סבורה שתמונה אוטופית זו משקפת את מצב הדברים לאשורו במקרה הטיפוסי המגיע אל ספם של בתי המשפט. במקרים רבים, בני הזוג אינם "בוחרים" בחירה מודעת ועצמאית בשיטת שיתוף זו או אחרת. הם פועלים בגדרן של הסכמות חברתיות ומציאות כלכלית מסוימת, ולא אחת הדברים אינם מגיעים לכלל דיבור מפורש. מרביתם אינם משערים בשעותיהם המאושרות מה יקרה אם אלה יאפילו (ראו למשל: בע"ם 8206/14 פלונית נ' פלוני (14.4.2015), שם ניהל האיש מערכות יחסים עם נשים אחרות, והצדדים היו חלוקים על שאלת ההסכמה למצב דברים זה. ראו שם, בפסקה ט"ו). ההנחה לפיה בני הזוג מנהלים ביניהם דין ודברים פתוח מודע וחופשי המוקדש לבחירת המשטר הרכושי שיחול עליהם, כאוות נפשם – שלא במסגרת הסכם ממון קונקרטי – אינה תואמת את תנאי המקום והזמן. וכך גם בעניינו. אין כל אינדיקציה להנחה כי המשטר הרכושי המועדף על בני הזוג היה כזה ששולל זכויות בשל חוסר נאמנות מינית, ולמעשה, אף הצדדים עצמם לא טענו לכך.