24. בהתייחסו לדרישה של "דבר מה נוסף" ציין בית הדין הרבני הגדול בין היתר כי המבקשת לא עבדה בשנים שבהן נבנה הבית (על הנכס הבסיסי, המגרש, שהיה בבעלות המשיב). אבקש להטעים כי ההתייחסות לכך "מוחקת" את המשמעות של תרומת בן הזוג שאינו עובד למאמץ המשותף של התא המשפחתי, וזאת בהתאם לדיני השיתוף שהתגבשו עוד בראשית פסיקתו של בית משפט זה. כבר באחד מפסקי הדין המעצבים של הלכת השיתוף, ע"א 300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יט(2) 240 (1965), כתב השופט צ' ברנזון כך:
"המאמץ המשותף הנדרש הוא לאו דוקא השתתפות כספית של כל אחד מבני הזוג הבאה מהכנסות או מרווחים שלו. אף במקרה שאשה אינה עובדת מחוץ למשק ביתה ואין לה הכנסה מנכסים שלה, אלא שהיא מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה לקיום המשפחה, לרבות חינוך ילדי הזוג, אפשר לראות בכך מאמץ מצדה לא פחות ממאמצו של הבעל המשתכר בחוץ מעבודה או מניהול עסק. הכנסות הבעל במקרה כזה מתאפשרות במידה רבה על-ידי עבודת האשה בבית וניתן לראות בהכנסות אלו פרי מאמץ משותף של בני הזוג" (שם, בעמ' 246).
דברים אלה – לא נס לחם, והם יפים גם לדיון בשיתוף ספציפי (ראו: חנוך דגן קניין על פרשת דרכים 456-436 (2005)). אכן, נקבע בפסיקה כי נדרשת הוכחה של "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף בנכס הספציפי (בע"ם 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012) (להלן: בע"ם 1398/11)). אולם, נדרשת כאן הבחנה ברורה: הדרישה ל"דבר מה נוסף" – לחוד, והעובדה שהאשה לא עבדה באותן שנים – לחוד. אמנם "גבולות הגזרה" של אותו דבר מה נוסף אינם חדים וברורים, ומטבע הדברים, כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו הייחודיות (כך עולה, בין השאר מן ההשוואה בין חוות הדעת הנפרדות ב-בע"ם 1398/11. ראו גם: בע"ם 10734/06 פלוני נ' פלונית, פסקה ה' (14.3.2007); בע"ם 2991/13 פלונית נ' פלוני, פסקה ח' (21.8.2013)). אולם לא יכול להיות ספק שהדלת להכרה בשיתוף ספציפי אינה נסגרת אך בשל כך שאחד מבני הזוג לא עבד מחוץ לבית בתקופת הנישואין. להפך, הלכת השיתוף הספציפי נועדה, בין השאר, לתת מענה למצב שבו תרומתם של בני הזוג לתא המשפחתי אינה זהה במאפייניה, למשל כאשר אחד מהם העלה למשק הבית תרומה כלכלית, ואילו האחר תרם את חלקו בניהולו של משק הבית באופן שאפשר לבן זוגו לייצר הכנסה כלכלית. דומה שהדברים עולים אף מפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בהליך דנן, שייחס משקל הן לשיפוץ שערכו הצדדים בבית המגורים והן לתקופה הארוכה שבה הם גרו יחד בבית – ועל בסיס זה קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה אכן התקיים "דבר מה נוסף" המקים שיתוף ספציפי בבית המגורים.