יובהר כי את עמדתי מדוע אין לאפשר לשיקולי אשם להשפיע על חלוקת הרכוש בין בני הזוג בשיטה האזרחית הקיימת הבהרתי בבע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.2014). להשלמת התמונה של יחסי הממון בעת הגירושין, ראו גם תשובת הרב הראשי לתל אביב הרב חיים דוד הלוי שהתפרסמה בספרו מים חיים עג תשנ"א "ההלכה וחוק יחסי ממון"; לסוגיה הכללית ראו אף את מאמרו של הרב שלמה דיכובסקי ""הלכת השיתוף" – האם דינא דמלכותא?" תחומין יח 18 (תשנ"ח). במאמר זה עומד המחבר, אשר כיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול, על שיקולים הלכתיים התומכים ב"הלכת השיתוף" וביתר שאת בחוק יחסי ממון, אם מצד הכלל "דינא דמלכותא דינא", אם מצד המנהג וההסתמכות (אומדנא) שנוצרה אצל צדדים במציאות בעקבות ההתפתחויות האזרחיות הללו, ואם מצד שיקולים פנים הלכתיים המוצאים עיגון במסורת המשפט העברי לעקרון השיתוף; לכך השוו את מאמר התגובה של הרב אברהם שרמן ""הלכת השיתוף" – אינה מעוגנת בדיני ישראל" תחומין יט 205 (תשנ"ט) וכן את תגובתו של הרב דיכובסקי שם, בעמ' 216 – 219 (וכן ראו בע"מ 7272/10 הנ"ל, פסקה 7 לחוות דעתי).
6. ההערה השלישית עוסקת במקרה תיאורטי שבו העביר אדם את הזכויות בנכס מסוים (בהווה), והוסכם כי הזכויות ישובו לידיו אם יתנהג הנעבר בעתיד בצורה כזו או אחרת. כאן הרצון הוא אקטואלי ומפורש, ולכן יש משקל לטענה כי יש לכבד את החופש של הצדדים לעצב את החוזה כרצונם. ברם, הדין מכיר בכך שתקנת הציבור עשויה לגבור על הרצון החופשי, יהא זה רצונם המשותף של צדדים לחוזה או רצונו של אדם במסגרת צוואה (סעיף 30 לחוק החוזים, התשל"ג-1973; סעיפים 34, 38 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. לעניין תחולת תקנת הציבור בהקשר זה ראו גם ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1) 772 (1989)). אגב, הכלל של בטלות חוזה על אף הסכמת הצדדים בשל פגיעה בערך אחר אינו המצאה של המשפט המקובל, אלא מופיע גם במשפט העברי. בע"א 566/77 דיקר נ' מוך, פ"ד לב(2) 141, 153-152 (1978) עמד השופט מ' אלון על מספר דוגמאות ממקורות המשפט העברי לפסילתם של חוזים מטעמים של תקנת הציבור: הסכם בין סוחרים (שלא קיבל אישור בידי הנהגת הקהילה) להעלות מחירים באופן מתואם (תלמוד בבלי, בבא בתרא ט, א וחידושי הרמב"ן, הר"ן והריטב"א, שם); הסכם בין צדדים לגרימת "צער שבגוף" לאחד מהם (תלמוד בבלי, כתובות נו, א ופירוש רש"י שם); והסכמה של אישה לפטור את בעלה מן החובה לפדות אותה במקרה שתיפול בשבי (פירוש תוספות על תלמוד בבלי, כתובות מז, ב, ד"ה "זימנין"; שולחן ערוך, אבן העזר פט, ה. וכן ראו באופן כללי חוק לישראל: פגמים בחוזה 52-51, 61 (נחום רקובר עורך, התשע"ב)).