הדוגמאות השונות ממחישות בעיקר את הקושי לקבוע כלל גורף בכגון דא. לאמור, אין בהכרח תשובה של "כן" או "לא" לשאלה שנשאלה – מה הדין כאשר בני הזוג קבעו בצורה מפורשת כי אם אחד מהם יפר בעתיד את ברית הנישואין, נכס שכבר עבר לבעלותו ישוב לידי בן הזוג השני. יתכן כי התשובה תלויית נסיבות. בל נשכח כי הנסיון של אדם לשלוט, באמצעות נכסיו, באורח חייו העתידי של אדם אחר מעורר בעייתיות. כאן, כאמור, לא היה נסיון כזה בפועל, ולכן איננו נדרשים לערוך דיון מפורט יותר. נסתפק בקביעה כי הוראה בדבר השבת הזכויות בדירת מגורים בעקבות הפרת ברית הנישואין מעוררת מורכבות כשלעצמה, לפחות בנסיבות מסוימות, ובכל מקרה קשיים אלה תומכים במסקנה שאל לבית המשפט לקרוא תניה כזו ליחסים שבין הצדדים אם הם עצמם לא קבעו אותה.
7. כאמור, מסכים אני לפסק דינה של חברתי הנשיאה.
ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
סומך אני את שתי ידיי על חוות דעתו של חברי השופט נ' סולברג ועל חוות דעתו של חברי השופט א' שטיין בכל הנוגע להתערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בענייננו. בעניין זה יפה הטעים השופט שטיין באופן ציורי כי העניין "נטוע בדיני ראיות ולא בדיני עריות" (פסקה 7 לחוות דעתו). בכך יכולתי לסיים את דבריי, אך פטור ללא כלום קשה. אוסיף אפוא מילים מספר משלי, תוך תקווה כי כל תוספת משלי לא תיגרע.
ראש לכול
אקדים ואומר כי הקביעה שלא קמה עילת התערבות בפסק דינו של בית הדין הרבני במקרה זה, גם אם שגה ביישום הלכות בית משפט זה, עולה לדעתי בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה מקדמת דנא בסוגיה. מעבר לכך, כפי שציינתי בחוות דעתי בפסק הדין מושא העתירה לדיון נוסף (להלן: פסק הדין הראשון) וכפי שציין חברי השופט שטיין, דעתי היא כי הפרשנות שבחר בית הדין, אף אינה כזו המגלה על פניה טעות.
1. תחילה אחזור על הידוע. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בית משפט זה בהכרעותיהם של בתי הדין שמורה למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות כלפי בתי הדין הרבניים או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259 (2006); בג"ץ 580/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (31.1.2011); בג"ץ 3467/15 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 6 (21.9.2015); בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (14.2.2017); בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (29.6.2020); בג"ץ 2350/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (10.9.2020)). גם טעות ביישום הדין אינה מקימה כשלעצמה עילה להתערבות בית משפט זה (בג"ץ 6863/15 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (18.10.2015); בג"ץ 2898/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (3.6.2019); בג"ץ 2350/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (10.9.2020)). קל וחומר, גם אם שגה בית הדין הרבני באחת מהנמקותיו, אם הכרעתו עומדת ללא אותה הנמקה שגויה – אין מקום להתערבות בית משפט זה (ראו למשל: בג"ץ 6037/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (18.2.2019)).