אלו הן הגישות השונות למעמד פרשנות הרשות המנהלית להוראות חוק. בפסיקה לא התקבעה אפוא גישה אחת בסוגיה זו וקיים מנעד של עמדות לגבי המשקל שיש לתת לפרשנות הרשות המנהלית לחקיקה ראשית. ברם, עולה כי הגישה השלטת היא מתן משקל מיוחד, אם כי לא מכריע, לפרשנות המנהל. אלא שכאמור ענייננו בפרשנותו של המאסדר ביחס להנחיות שהוא הוציא מתוקף סמכותו.
3. אחד המאפיינים המרכזיים של המדינה המודרנית הוא האסדרה. אסדרה באה לידי ביטוי בשלוש פעולות שלטוניות עיקריות: יצירת כללים, פיקוח עליהם ואכיפתם או ביצועם (בג"ץ 8205/17 פרטנר תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, [פורסם בנבו] פסקה 33 (22.5.2018); איילת הוכמן, אלון חספר ודן לרגמן "מדברים על רגולציה: על המושג 'רגולציה' ומקומו במשפט הישראלי" מסדירים רגולציה: משפט ומדיניות 47, 60 (ישי בלנק, דוד לוי-פאור ורועי קרייטנר עורכים, 2016)). האסדרה בישראל מקיפה וכוללת תחומים בעלי מורכבות רבה. מרכיב עיקרי בהליך האסדרה הוא מומחיותו של המאסדר בתחומו, והשאלות המונחות לפתחו כרוכות מטבען בשיקולים מקצועיים מובהקים ששקילתם מצריכה מומחיות מיוחדת וביצוע איזונים מורכבים (ראו: בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, [פורסם בנבו] פסקה 11 (26.11.2012)). יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתארו אז) א' רובינשטיין בע"א 5365/11 אקו"ם בע"מ-אגודת קומפוזיטורים נ' emi music publishing ltd [פורסם בנבו] (3.9.2013):
"מה שניתן ללמוד מן הדברים הוא לקח המורכבות וענוות הפוסק ... לנגד עינינו משתנים, דבר יום ביומו, האמצעים הטכנולוגיים, על השלכותיהם בנושאים כגון ענייננו, ופתרונות שיימצאו עשויים להיות קצרי מועד. תפקיד חשוב מאין כמוהו בעניין זה נודע לרגולטור,
--- סוף עמוד 136 ---
לממונה על ההגבלים עסקיים, שכן לבית הדין אין לו אלא מה שעיניו רואות, ואילו הממונה מצויד בכלי מעקב זמינים ... לבד מן הצורך לחרוש במאטריה הספציפית, ברי גם כי ההשתנות המתמדת, אולי יותר מבנושאים אחרים במשפט האזרחי, מטילה אחריות כבדה על בתי המשפט, ולא פחות על הגופים הרגולטוריים. המתח בין הקניין לתחרותיות, בין הטווח הארוך לטווח הקצר וטווח הביניים, מציב אתגרים של ממש. התמקצעות הרגולטורים – בין רשות הפטנטים ובין, כאמור, הממונה על הגבלים עסקיים – מסייעת לבתי המשפט בהכרעותיהם, אף שאין היא מסירה את אחריותם." (שם, פסקה ה'; ההדגשה במקור).