ככלל, בפני המאסדר מצויים מכלול השיקולים הנוגעים לשוק המפוקח וההשלכות העשויות להתפתח מפרשנות זו או אחרת, וזאת בניגוד למתדיינים ולבית המשפט, אשר רואים לנגד עיניהם רק את הסכסוך הקונקרטי (ראו: פסקה 32 לחוות דעתה של חברתי השופטת וילנר).
4. בהתאם לכך, כפי שהצביעה חברתי השופטת וילנר, אני סבור כי בית המשפט נדרש לתת מעמד בכורה ומשקל ניכר לפרשנותו של המאסדר, כאשר הוא מפרש הוראות או הנחיות שניתנו על ידו. זאת, נוכח מומחיותו וניסיונו המקצועי; ריכוז התפקידים שהפקיד בידיו המחוקק, ובכלל זה סמכויות מעין חקיקתיות, אכיפה ותפקידים מעין שיפוטיים; תפקידו הרציף והיומיומי ביישום ופירוש ההנחיות באופן המכווין את התנהגות השוק המפוקח (בהקשר זה אני שותף לעמדה שהביעה בהרחבה חברתי השופטת וילנר בפסקה 34 לחוות דעתה); יכולתו לגבש פתרונות יצירתיים וגמישים במבט צופה פני עתיד; יכולתו לראות את האינטרס הציבורי הרחב ואת התמונה המלאה של התחום המצוי תחת פיקוחו; העובדה שהוא משמש כנאמן הציבור, אשר לנגד עיניו עומד האינטרס הציבורי וטובת השוק המפוקח; כמו גם חזקת התקינות המנהלית ממנה הוא נהנה (ועל כך ארחיב עוד בהמשך).
5. למעשה, התפיסה כי יש לתת משקל משמעותי לפרשנותו של המאסדר בבוא בית המשפט לפרש הנחיה מנהלית אותה ניסח המאסדר אינה חדשה, אף שלא נוסחה עד כה באופן חד ובהיר. כך למשל, בע"א 3578/15 מצפה בית שמש בע"מ נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה כ"ח (3.1.2017) צוין כי "...יש להעדיף את הכלל הפרשני לפיו ראוי להתחשב דווקא בפירוש בו דוגלת הרשות
--- סוף עמוד 137 ---
המינהלית, מן הטעם שהיא זו שניסחה את ההחלטה". גם פרופ' י' זמיר, לאחר פסק הדין מושא הדיון הנוסף, הביע עמדה התומכת בפסק הדין ואף הוסיף כדלקמן:
"אכן, פסק הדין זליגמן קבע רק חריג להלכה הרחבה, המאמצת את מבחן הנכונות, כלומר המבחן המייחס משקל לפירוש אפשרי שרשות מינהלית נתנה לדין, אך קבע כי בית המשפט אמור לבחור את הפירוש הנראה לו עדיף מבין הפירושים האפשריים, גם אם הוא נוגד את הפירוש שניתן על ידי הרשות. אולם, לדעתי ראוי להרחיב את החריג שנקבע בפסק הדין זליגמן ולעשות אותו הלכה רחבה, החלה בדרך כלל גם על פירוש שרשות מינהלית נתנה לחקיקה (חוק או תקנות) המקנה לה את סמכותה ואותה היא נוהגת ליישם. לצורך זה אני מציע לקבוע חזקה פרשנית המניחה כי פירוש שהרשות נתנה לחקיקה המקנה לה את סמכותה, אם לדעת בית המשפט הוא פירוש אפשרי, הרי הוא גם הפירוש העדיף, אם כי ניתן לסתור חזקה זאת כאשר לדעת בית המשפט קיימים שיקולים המצדיקים פירוש שונה. לדעתי, כבר עכשיו הפסיקה אינה רחוקה מחזקה זאת, לא להלכה ולא למעשה, ונדרש רק צעד קטן כדי לתת לה תוקף רשמי." (הסמכות המינהלית, עמ' 3814).