מענה לשיקולים שניתנו כתומכים במתן מעמד בכורה לעמדתו הפרשנית של המאסדר
70. תשובות אחדות ניתן להעלות כנגד הגישה הגורסת שיש להעניק מעמד בכורה לעמדתו הפרשנית של המאסדר. אלה ייסקרו להלן.
71. ראשית, סבורני כי דווקא ריכוז התפקידים הנתון בידי המאסדר – שנסקר בפיסקה 37(א) לפסק הדין (בהיותו של המאסדר מנסח החוזרים, הגורם האמון על אכיפתם ואף מוסמך להטיל עיצומים כספיים על מפריהם) – עשוי להצדיק ביתר שאת את תפקידו של בית המשפט כגורם הנדרש לפקח "מבחוץ" על ריכוזיות זו, כחלק מהמנגנון החוקתי הרחב של "איזונים ובלמים". תפיסה זו יונקת את חיותה מעיקרון הפרדת הרשויות ומעצמאות הרשות השופטת. הדרך בה בית המשפט יקיים את הפיקוח היא באמצעות בדיקה של פרשנות ההנחיות, לרבות תכליתן האובייקטיבית.
72. שנית, חברתי, השופטת י' וילנר הזכירה בפסק הדין את נימוק האחידות המשפטית כמצדיק את אימוץ פרשנותו של המאסדר להנחיותיו. היא קבעה בהקשר זה כך:
"... אף מנקודת מבט של אחידות משפטית ראוי לאמץ את הפרשנות של המאסדר להנחיותיו, שאם לא כן עלול להיווצר מצב בו בתי המשפט מבכרים פרשנות אחת בתביעות הנדונות על-ידם ואילו המאסדר פועל על-פי פרשנות שניה בפעולותיו בשוק המפוקח" (בפיסקה 37(א) לפסק הדין).
--- סוף עמוד 37 ---
על כך יש להעיר כי על המאסדר, ככל גורם אחר במדינתנו, מוטלת החובה לפעול לפי הפרשנות שבית המשפט קובע שהיא הנכונה, והחלטות בית המשפט מחייבות אותו. משכך, לטעמי, שיקול זה איננו יכול לתפוס. דווקא מנקודת מבט של אחידות משפטית, יש להותיר את מלאכת הפרשנות בידי בית המשפט, האמון על פרשנות הסדרים נורמטיביים במגוון תחומים שונים. בית המשפט הוא הגורם היחיד המרכז את מלאכת הפרשנות ובידו היכולת להשקיף על מכלול החוקים, התקנות וההנחיות המינהליות וליתן להם פרשנות תוך שאיפה להרמוניה חקיקתית (אהרן ברק מידתיות במשפט 483 (2010) (להלן: ברק, מידתיות במשפט)). נושא של הכרעה בין עמדות, גישות, או פרשנויות שונות – מוכר היטב לשופטים, ועיקרון ההיררכיה השיפוטית מאפשר להם לייצר הכרעה מחייבת שתוביל לאחידות משפטית בנושא מסוים. לא כך הדבר לגבי מאסדרים, שכאמור, יכולים להתחלף עם הזמן, ולהציג עמדות מנוגדות, מבלי שיש להם מנגנון היררכי מובנה, המאפשר הכרעה ביניהן. הערה זו מועצמת עוד יותר כאשר יש בנמצא יותר ממאסדר אחד בתחום נתון (וראו בהקשר זה את דעת המיעוט של השופט Gorsuch בעניין Kisor, בו אדון להלן).