130. נוכח כל האמור לעיל – סבורני כי לא ניתן לומר שנקבעה בעניין תנובה הלכה חד משמעית לפיה הגנת "זוטי דברים" חלה בתובענות ייצוגיות, מה גם שהדיון בפסק דין זה באשר לסוגיה הנ"ל לא היה במוקד הדברים באותה פרשה, והנזק הנטען שם היה שונה מענייננו – שם נזק מסוג של פגיעה באוטונומיה (להרחבה על סוג נזק זה ראו: עניין ברזילי, בפיסקאות 47-38 לחוות דעתי שם; תובענות ייצוגיות, בעמ' 399-392), ואילו אצלנו: גביית יתר. גם עילת התביעה שם – תקן שהנתבע היה מחויב לעמוד בו וחרג ממנו, ומידע שהוסתר מהצרכנים, שונה בהיבטים רבים ממה שנדון בענייננו. בנסיבות המקרה שבפנינו, עילת התביעה היא עילה של "עשיית עושר ולא במשפט",
--- סוף עמוד 66 ---
שאיננה מצריכה הוכחת נזק (ראו פירוט בהמשך על כך בפיסקה 173 להלן). כך, בפסיקה אחרת של בית משפט זה, שבגדרה נזכר עניין תנובה, צוין, בהתייחס לעניין זה, כי: "... העולה מהאמור לעיל, שהפגיעה באוטונומיה ותחושת הגועל נאמרו בדיבור אחד, ושתיהן מגלמות בחובן נזק לא ממוני, ומכאן גם הדרישה כי הפגיעה לא תהא בגדר זוטי דברים" (ע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס, [פורסם בנבו] בפיסקה 27 לפסק דינו של חברי, השופט י' עמית (07.07.2011); ההדגשה שלי – ח"מ)). הדברים מבהירים כי הדיון בהגנת "זוטי דברים" בעניין תנובה נעשה שם תוך התמקדות בפגיעה באוטונומיה, והיה ממוקד איפוא לנסיבות של אותו המקרה, ולא היה כללי ונרחב. הנה כי כן – לא נראה שהייתה שם כוונה לייצר הלכה שתחול על כל התובענות הייצוגיות, אלא רק נאמר שבנסיבות של אותו העניין – אין מדובר בפגיעה של מה בכך.
131. על כן, ונוכח המסגרת הדיונית בה אנו נמצאים – דיון נוסף – אני סבור כי הגיעה העת לבחון לעומק את הסוגיה של הגנת "זוטי דברים" בהקשר לתובענות ייצוגיות. ואולם טרם שאעשה כן, אציין מספר מקרים נוספים שנדונו בבית משפט זה, בהם הייתה התייחסות בנוגע לתחולת ההגנה כאמור.
132. המקרה הראשון שאזכיר הוא ע"א 4333/11 סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ [פורסם בנבו] (12.03.2014) (להלן: עניין סלומון). בבסיס אותו עניין הייתה טענה להימצאות יסוד מתכתי בכמות אסורה במוצר מזון, אשר נטען כי גרמה לפגיעה באוטונומיה של הצרכנים, וכך נקבע בעניין זה שם:
"בהתחשב בכך שענייננו בפגיעה, אם בכלל, בעוצמה ברף נמוך, ובהתחשב בכך שבנזק לא ממוני של פגיעה באוטונומיה עסקינן, נזק שמלכתחילה אינו קל לכימות ויש בו היבט אינדיבידואלי-סובייקטיבי בעל משקל, ניתן להגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה מדובר בפגיעה שעשויה להיחשב כזוטי דברים, גם בהיבט של קבוצת הצרכנים הרלוונטית על השונות שבין חברי הקבוצה, ולכן אינה מצדיקה פיצוי" (עניין סלומון, בפיסקה 16 לפסק דינו של חברי, השופט י' עמית, וראו גם פיסקה 37 לפסק דינו; ההדגשות שלי – ח"מ).