--- סוף עמוד 68 ---
134. מקרה שלישי בו הייתה התייחסות להגנת "זוטי דברים" בהקשר לתובענה ייצוגית הוא עניין ברזילי. אותו עניין עסק בהטעיה ואי-גילוי בנוגע לסימון כשרות לפסח במוצרי מזון, כאשר הפגיעה העיקרית, אשר נדונה שם, הייתה פגיעה באוטונומיה. בחוות דעתי שם קבעתי כי העובדה שנודע לצרכנים מסוימים, עובר לחג הפסח, על אודות ההטעיה – חסכה מהם את עיקר הפגיעה בליבת האוטונומיה, שכן הם לא צרכו בפועל את מוצר המזון בפסח. ציינתי כי במצב דברים זה, של פגיעה, שאיננה עולה כדי פגיעה בליבת האוטונומיה – הפגיעה הנטענת:
"... נותרה קלת-ערך – עד שלא ניתן, לטעמי, לראות בה יותר מאשר 'פגיעה מזערית', שהיא בגדר de-minimis – הן במובן האישי, והן במובן "הקבוצתי"... ככזו, היא איננה מצדיקה תביעה אישית ואף לא תובענה ייצוגית..." (שם, בפיסקה 45 לחוות דעתי).
עם זאת עיקרון "זוטי דברים" לא עמד איפוא במוקד המחלוקת בעניין ברזילי, וכך גם הדיון בגדרו שם התמצה לכדי פיסקה אחת, שהופיעה בפרק שהיה ממוקד לדיון ב"נזקים לא ממוניים בגין פגיעה באוטונומיה של הצרכן במסגרת תובענה ייצוגית". אינני סבור כי הדברים שנקבעו שם הם בעלי השלכות רוחב, או שהם חלים ישירות על ענייננו, שכן כאמור – לנסיבות המקרה שבפנינו אין כל קשר לפגיעה באוטונומיה, ובכלל, בנסיבות שבכאן לא מתעורר כלל דיון בשאלת הנזק, שכן מדובר פה בכלל על התעשרות שלא כדין, שניתן לאמוד אותה באמצעות חישוב אובייקטיבי. יתר על כן, הדברים שקבעתי שם התייחסו לנסיבות המקרה הספציפי שם – לפגיעה בשולי הזכות לאוטונומיה – וזאת במטרה להדגיש את ההבדל הקיים בין פגיעה בליבת הזכות לאוטונומיה, שאז פגיעה זו עשויה לזכות את התובע בפיצוי, לבין מקרה בו לא נגרם נזק תוצאתי של ממש. כאמור, לא כך הדברים בענייננו.
135. זאת ועוד – בהמשך חוות דעתי בעניין ברזילי קבעתי כי אין מקום לדחות בקשה לאישור לתובענה ייצוגית שם מן הנימוק שסכום הפיצוי האישי המגיע לכל אחד מחברי הקבוצה הוא נמוך; וכך התבטאתי:
"כמעט מיותר לציין בהקשר זה כי העובדה שסכום הפיצוי האישי הנתבע הוא קטן יחסית – איננה יכולה לשמש טעם לדחיית הבקשה לאישור בנימוק שהתובענה הייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, שהרי מכשיר התובענה הייצוגית נועד בדיוק
--- סוף עמוד 69 ---
למצבים מעין אלו" (שם, בפיסקה 74 לחוות דעתי; ההדגשה במקור – ח"מ).
בנוסף, אזכרתי שם פסיקה של בית משפט זה שקבעה כי התובענה הייצוגית נועדה לטפל במקרים בהם הסעד המגיע לכל אחד מחברי הקבוצה איננו גבוה מספיק כדי להצדיק תביעה אישית (ראו: שם, בפיסקה 74 לחוות דעתי; והשוו לעניין עמוסי, בפיסקה 18 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' ריבלין).