הדברים מדברים בעד עצמם, והם מתאימים מאד גם לענייננו. אדגיש, כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיב שלפיה בית המשפט האנגלי קבע כי מרכז ענייניו מצוי דווקא באנגליה (וראו בהקשר זה נספח 2 לתגובת המשיב), אולם סבורני כי אין בכך כדי לשנות. ברי, כי החלטת בית המשפט האנגלי אינה מחייבת את בית המשפט של חדלות פירעון בישראל. יתרה מכך: ההכרעה בשאלה האם הליך המתנהל במדינה זרה הינו בבחינת "הליך זר" ו"הליך זר עיקרי", כמובנם בחוק, מחייבת בחינה עצמאית של בית המשפט של חדלות פירעון בישראל, ללא קשר לקביעה כזאת או אחרת של בית משפט זר כלשהו. לגופם של דברים, המשיב לא הביא תימוכין של ממש אשר יש בהם כדי לבסס את הטענה לפיה מרכז ענייניו הינו באנגליה.
17. הגעתי אפוא לכלל מסקנה, כי הליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה הוא "הליך זר עיקרי". בכך מתקיים התנאי הראשון מבין שני התנאים להכרה, הקבועים בסעיף 301(א) לחוק. ומה בדבר התקיימותו של תנאי ההכרה השני, שלפיו מגיש בקשת ההכרה הוא "בעל תפקיד זר", כמשמעות מונח זה בחוק? מעיון במכלול המסמכים, לרבות תצהיר המבקש ותרגום החלטות בית המשפט הרוסי, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שגם תנאי זה מתקיים, ושהמבקש הוא אכן בעל תפקיד בהליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה (ועל פני הדברים גם המשיב אינו חולק על כך, למצער במפורש).
18. כאמור לעיל, טענתו העיקרית של המשיב הינה כי ההליך הרוסי נעדר תוקף, או נגוע בפגם, וזאת לאור העובדה שניתן לו הפטר מאותם חובות ממש במסגרת הליך חדלות פירעון אחר אשר התנהל באנגליה. האם טענה זו צריכה להוביל למסקנה כי אין להכיר בהליך הרוסי, וזאת חרף קביעתי ששני תנאי ההכרה הקבועים בסעיף 301(א) לחוק - מתקיימים?
התשובה לשאלה שהועלתה זה עתה היא בשלילה. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה בפרשת IAN LOCK שנזכרה לעיל:
"[...] בית המשפט יכיר בהליך זר אם שוכנע שההליך הזר הוא הליך שיפוטי (או מינהלי) המתנהל במדינה זרה לפי דין שעניינו חדלות פירעון, ואם שוכנע כי מגיש בקשת ההכרה הוא מי שהוסמך במסגרת הליך זר לנהל את הליכי חדלות הפירעון של החייב. לא לחינם הסתפק המחוקק בשתי דרישות בעלות אופי טכני גרידא, כתנאי להכרה בהליך הזר (בכפוף לאי התקיימות הסייג של תקנת הציבור לפי סעיף 316 לחוק, אשר בהתקיימו אין מקום להפעלת סמכות ההכרה בהליך הזר). הרי מטרת העל של הסדר ההכרה בהליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, היא להגן על היעילות ועל שיתוף הפעולה עם רשויות חדלות הפירעון הזרות. מכאן נגזר שיש לכבד את האופי הטכני של הדרישות הללו ואין לכרסם בהן. לפיכך, אל לה לרשות המוסמכת הישראלית להיכנס לנעליה של הרשות המוסמכת הזרה ולהרהר או לערער אחר קביעותיה. על הרשות בישראל לדבוק בתנאי החוק ולבחון האם מתקיים הליך חדלות פירעון זר, לפי ההגדרה הקבועה בחוק, והאם מי שהגיש את בקשת ההכרה הוא אכן בעל תפקיד זר. במסגרת בחינה זו, אין לערוך מעין 'הרמת מסך' המתבוננת מבעד להליך חדלות הפירעון הזר כדי לנסות ולהתחקות אחר זהותם ומיהותם של הנושים שייזמו אותו, ואחר צדקתו של ההליך המתנהל בפורום הזר. בחינה שכזו תפגע הן בתכלית היעילות העומדת בבסיס הסדר ההכרה בהליכים זרים, והן בתכלית של שיתוף הפעולה המלא עם רשויות חדלות הפירעון הזרות"
(שם, פיסקה 14 [ההדגשות שלי - ג'ל'ז']. ראו גם, חדלת (ת"א) 5936-10-19 בינטר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פיסקה 26 (20.5.2020). לדיון כללי בהוראות חלק ט' לחוק ראו, רע"א 9071/20 OO BE ASH BEHA מפרק החברה מר פינצ'וק סרגיי נ' תדביק-פק בע"מ, פיסקאות 18-16 (12.4.2021)).