המסקנה הנובעת מהדברים האמורים היא, כי הערכאה המתאימה והמוסמכת לברר את טענת המשיב באשר להשלכותיו של ההפטר אשר ניתן לו במסגרת ההליך באנגליה, הינה בית המשפט הרוסי המנהל את הליך חדלות הפירעון. ודוק: העובדה שהמשיב עצמו פנה - בהסכמה, ומבלי שהדבר נכפה עליו - בבקשה בעניין זה לבית המשפט הרוסי, מהווה תימוכין לכך שגם הוא מקבל על עצמו, ולו מבחינה מעשית, את סמכותו של בית המשפט ברוסיה להכריע בסוגיה (שכן אחרת, מדוע הגיש את הבקשה?). יודגש עוד, כי המשיב לא העלה, בוודאי לא באופן מפורש וברור, טענה לקיומו של החריג הקבוע בסעיף 316 לחוק.
אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף אחד מהצדדים לא הגיש חוות דעת מומחה באשר לדינים הזרים – הן הדין האנגלי והן הדין הרוסי. ממילא ברור שאף אין כל אפשרות מעשית כי בית משפט זה יכריע מה משמעות ההפטר אשר ניתן על פי הדין האנגלי, על הליך חדלות פירעון המתנהל בהתאם לדין הרוסי (ולמען שלמות התמונה יצוין כי התצהיר אשר צורף כנספח 5 לתגובת המשיב לבקשה, וכן חוות הדעת אשר הוגשה לבית המשפט האנגלי ואשר צורפה כנספח 14 לתגובת המשיב לבקשה, אינם מהווים חוות דעת תקפה במסגרת ההליך שלפניי).
19. אכן, אני סבור כי יש צדק בטענת המשיב שלפיה אופן ניסוחה של בקשת ההכרה מעורר קושי. הכוונה לכך, שהיה על המבקש לכלול במסגרת בקשת ההכרה פרטים מלאים ומדויקים לגבי הליך חדלות הפירעון האנגלי, ובראש ובראשונה היה עליו לציין כי אותו הליך הסתיים במתן הפטר למשיב. החובה לפרוס בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלוונטיים לעניין חלה בכל הליך וביחס לכל כתב טענות (וראו בין היתר תקנות 3(ב), 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה על ענייננו מכוח תקנה 2(ב) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019); ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, כפי שהוגשה בקשת ההכרה. חרף האמור, איני סבור כי הקושי באופן ניסוח הבקשה מצדיק, כשלעצמו, דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. תוצאה כזאת תהיה בלתי מידתית בעיניי; מה גם שלא ניתן להתעלם מן העובדה שבסופו של יום קבעתי כי מתן ההפטר במסגרת ההליך האנגלי, אינו מעלה ואינו מוריד בכל הנוגע לסוגית ההכרה בהליך הרוסי.
20. הגעתי אפוא למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהכיר בהליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה כ"הליך זר עיקרי". כתוצאה מכך, יש מקום למתן הסעדים המפורטים בסעיף 302(א)(1) לחוק - השהית פירעון חובות העבר של המשיב והקפאת הליכים נגדו; והשהית כל העברה של זכות בנכס של המשיב או שיעבודו. יצוין כי סעדים אלה התבקשו על ידי המבקש ודומה כי הם, כשלעצמם, אינם מעוררים מחלוקת של ממש, בין היתר נוכח טענת המשיב כי לאחר סיום הליך חדלות הפירעון האנגלי, לא נותרו נכסים בבעלותו (ואוסיף, במאמר מוסגר, כי ככל הנראה אף לשיטת המבקש עצמו, רובם ככולם של הנכסים שהוברחו לכאורה על ידי המשיב אינם מצויים בישראל). מאותה סיבה נראה כי אין קושי ליתן למשיב סעד נוסף אשר התבקש על ידו, והמפורט בסעיף 302(ב)(2) לחוק - הסמכת המבקש לנהל את נכסי המשיב בישראל, ככל שיאותרו כאלה (ולא מצאתי טעם של ממש בעמדת הממונה שלפיה יש לדחות מתן סעד זה להמשך הדרך). מובהר, כי המבקש לא יהיה רשאי לבצע פעולות מהותיות בנכסים כאמור, ולצורך כך יהיה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה למתן הוראות. עוד אני מורה למשיב להתייצב על פי דרישה לחקירה על ידי המבקש, באמצעות באי כוחו; ולמסור למבקש, באמצעות באי כוחו, כל מידע וכל מסמך הרלוונטיים לעניין, ואשר יידרשו ממנו (ראו סעיף 302(ב)(1), (4) בצירוף סעיף 282 לחוק).