--- סוף עמוד 61 ---
מוטל על המבטח אלמלא ההפרה, ולא לשלילת החבות (סעיף 24 לחוק). זאת ועוד, גם ביחס להפרות אלה של חובות המבוטח נקבע כי הסנקציה של שלילת חבות המבטח כליל תופעל רק במקרה בו חל חריג כוונת המרמה (סעיף 25 לחוק).
10. מכאן, שההסדר לפיו הפרת חובות המבוטח שלא בכוונת מרמה מוביל לאחריות מופחתת של המבטח, ולא לשלילת הכיסוי הביטוחי, הוא הסדר כללי, המשקף את תפיסת המחוקק ביחס לתגובה הראויה בגין הפרת חובות המבוטח במסגרת דיני הביטוח (חריג לכך הוא נושא תשלום דמי הביטוח, אליו התייחס המחוקק בנפרד בסעיפים 14 ו-15 לחוק). התפיסה העקרונית של המחוקק ביחס לתוצאה של הפרת חובות המבוטח היא איפוא זו: במקרה הרגיל, הפרת חובות המבוטח על פי חוזה הביטוח, שלא הביאה לביטול חוזה הביטוח קודם לקרות מקרה הביטוח, מביאה לתוצאה של אחריות מופחתת של המבטח, ולא שלילת הכיסוי הביטוחי. רק במצבים בהם הפרת חובות המבוטח היא בכוונת מרמה או כאשר לא מתקיים תנאי הנכונות לבטח נוצרת הצדקה לשלילה מוחלטת של הכיסוי הביטוחי (וראו גם אברהם וכהן, השלכות הפרת חובותיו של המבוטח, בעמ' 4, המצביעים על כך שהחוק מבחין בין "הפרת חובה עקב התרשלות המבוטח", המביאה להפעלת הסדר של אחריות מופחתת, ל"הפרת חובה שנעשתה עקב מרמת המבוטח", המובילה לשלילת זכאותו כליל). ויודגש, המדובר בתפיסה ייחודית לחוזי ביטוח, ולחובות המוטלות על המבוטח במסגרתם. ממילא לא ניתן להסיק ממנה על דיני החוזים הכלליים, או מדיני החוזים הכללים אליה (וראו בהקשר זה גם את הוראת סעיף 38 לחוק, הקובע את כלל ייחוד תרופות המבטח במקרים של הפרת חובות המבוטח).
11. ועדיין, שאלת היחס שבין האפשרות לקבוע הגבלות וסייגים בחוזה הביטוח, לבין הסדר האחריות המופחתת מעוררת קשיים פרשניים מורכבים. אינני סבור כי ראוי שנכריע בה באופן גורף במקרה שלפנינו. די לנו, אם נקרב בשלב זה את מבטנו לסוגיה שלפנינו, ונבחן האם תניה הקובעת מגבלה ביחס לגיל הנהג שרשאי להשתמש ברכב, היא מסוג ההגבלות שהפרתן מביאה להחלת הסדר האחריות המופחתת, או שהיא מסוג ההגבלות השוללות באופן מלא את הזכות לתשלום תגמולי הביטוח.
הגבלה על גיל הנהג והסדר האחריות המופחתת
12. האם הפרת הגבלה שנקבעה ביחס לגיל הנהג, ואשר פורטה כנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח (שאחרת אין המבטח רשאי להסתמך עליה), מביאה לשלילת הזכות
--- סוף עמוד 62 ---