29. באשר לסייג "כוונת המרמה", חברי, השופט ע' גרוסקופף קבע כי יש לפרש מונח זה בצורה צרה, כך שהוא יתייחס רק למקרים בהם המבוטח ידע על החמרת הסיכון ופעל ממניע פסול, של רצון להטעות את המבטחת כדי לקבל ממנה דבר שלא יכול היה לקבל אלמלא ההסתרה.
30. ביחס לסעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, השופט ע' גרוסקופף הצטרף לעמדתה של השופטת ד' ברק-ארז, לפיה השימוש בסעיף הנ"ל מעורר קשיים, משום שנהיגה של נהג חדש, או צעיר, יש בה, לכאורה, משום השפעה של ממש על הסיכון המבוטח.
31. לבסוף, השופט ע' גרוסקופף הצטרף לקביעתה של השופטת ד' ברק-ארז באשר לתוצאה האופרטיבית של פסק הדין, כך שנקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום כדי לברר האם יש בסיס לטענה כי המבוטח נמנע מליידע את המבטחת כי נהג ברכב אדם שגילו נמוך ממגבלת הגיל וזאת ב"כוונת מרמה".
--- סוף עמוד 14 ---
32. סיכומם של דברים, פסק הדין הבליט למעשה מספר מחלוקות עיקריות בין חברי המותב:
ראשית, האם יש לסווג את החריגה ממגבלת הגיל כהחמרת סיכון (כך על פי קביעותיהם של השופטת ד' ברק-ארז והשופט ע' גרוסקופף), או שמא מדובר בחריגה מהסיכון המוסכם, שמשמעותה היא שלילת הכיסוי הביטוחי (זאת על פי קביעתו של השופט י' עמית), ובתוך כך – מה המשקל שיש ליתן לחופש החוזים בנסיבות האמורות.
שנית, מהו האופן שבו יש לפרש את המונח "כוונת מרמה" המופיע בחוק חוזה הביטוח (השופטת ד' ברק-ארז והשופט י' עמית קבעו כי יש לפרש את המונח באופן רחב, ואילו השופט ע' גרוסקופף פסק כי יש ליתן לו פרשנות מצמצמת).
שלישית, המחלוקת שנתגלעה בין השופט י' עמית לבין השופטים: ד' ברק-ארז ו-ע' גרוסקופף לעניין שיקולי המדיניות שיש להתחשב בהם בנסיבות, והשלכות הרוחב שעשויות להיות לפסק הדין, לרבות: שיקולי יעילות; התאמת המוצר הביטוחי למבוטחים; הכוונת התנהגות המבוטחים והשפעות על מחירי פרמיות הביטוח.
(עיינו בנושאים אלה גם: רונן אברהם ודניאל כהן "פיקאלי, פרץ ופוליקוב בבית המשפט העליון: השלכות ההפרה של חובות המבוטח על זכאותו (וזכאותם של ניזוקיו) לתגמולי ביטוח" פורום עיוני משפט מד 1 (תשפ"א)).
33. על פסק הדין הוגשה הבקשה לדיון נוסף, וחברי, השופט נ' הנדל נעתר לה, כאמור בפיסקה 3 שלעיל.
טענות המבקשת ב-דנ"א 5325/19 והמשיבה 2 ב-דנ"א 5326/19 – הכשרה חברה לביטוח בע"מ
34. בבקשה לקיום דיון נוסף נטען כי הסיווג המשפטי הנכון של עובדות המקרה הוא לא החמרת סיכון, אלא הפרת חוזה. זאת, בין היתר, משום שלא ניתן לומר כי "נודע" למבוטח שחל כאן "שינוי מהותי", במשמעות סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח. עוד נטען כי תוצאתו של סיווג שגוי זה – איננה מתיישבת עם כללי היסוד של דיני החוזים, והיא